הסוגיה הנדונה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בחיפה מיום 4.9.2024, אשר קבעה מזונות זמניים לטובת המשיב (האב) עבור בנם הקטין (יליד 2014), בסך 1,000 ש"ח לחודש. הסוגיה המרכזית נסבה סביב היקף סמכותה של ערכאת הערעור להתערב בפסיקת מזונות זמניים, במיוחד כשהקטין מצוי במשמורת חלקית או משותפת, וכן בדבר הצורך בהכרעה מהירה בהליכים מסוג זה.
פרטי המקרה המבקשת (האם) והמשיב (האב), נשואים משנת 2013, התמודדו עם סכסוך שהוביל לפתיחת תיק משפטי על ידי האם בחודש יוני 2024. הקטין המשותף, יליד 2014, התגורר לסירוגין עם שני ההורים. בעקבות אירועים אלימים נטענים, הגישה המבקשת בקשה לצו הגנה נגד המשיב, ובמקביל, המשיב הגיש בקשה למזונות זמניים עבור הקטין.
בית המשפט לענייני משפחה, בהחלטתו מיום 4.9.2024, קיבל את בקשת המשיב ופסק לו מזונות זמניים עבור הקטין בסך 1,000 ש"ח לחודש. בית המשפט קמא קבע כי בשלב זה, כאשר אין מידע מספק על הכנסותיהם המדויקות של הצדדים, ובהיעדר פסק דין או הסכם משמורת קבוע, יש לדאוג לצרכי הקטין.
השופטת קמא ציינה כי על בסיס הנתונים שהוצגו, ובהתחשב בהוצאות משוערות של הקטין ובחלוקת זמני שהות לא ברורה, יש לפסוק מזונות זמניים. היא הדגישה כי מדובר בהחלטה ארעית, וכי הסוגיה תידון באופן יסודי במסגרת תביעה למזונות קבועים.
טענות המבקשת המבקשת טענה כי שגה בית המשפט קמא בפסיקת המזונות הזמניים. לטענתה, האב אינו זכאי למזונות מהאם, שכן הוא אינו ההורה המשמורן היחיד של הקטין, וזמני השהות חלוקים או לפחות הקטין שוהה גם עם האם. היא הדגישה כי לאב יש הכנסות גבוהות מהכנסותיה, וכי הוא מסוגל לכלכל את הקטין ללא תלות במזונות מהאם.
המבקשת גם טענה כי האב עובד בעבודות נוספות וכי ייתכנו לו הכנסות נוספות שאינן מדווחות. היא סברה כי פסיקת המזונות הזמניים פוגעת בה, וכי אין הצדקה לחייב אותה בתשלום לאור מצבם הכלכלי היחסי של הצדדים וחלוקת זמני השהות של הקטין.
דיון והכרעה בית המשפט המחוזי (כבוד השופט חננאל שרעבי) דחה את בקשת רשות הערעור. בית המשפט חזר על העיקרון המנחה לפיו ערכאת ערעור לא תתערב בהחלטות הנוגעות למזונות זמניים, אלא במקרים חריגים ונדירים ביותר, כאשר ההחלטה אינה מבוססת על שיקולים ענייניים, חורגת מסמכות או גורמת לעיוות דין קשה. בית המשפט המחוזי הדגיש כי החלטות בדבר מזונות זמניים הן במהותן ארעיות ונועדו לתת מענה מיידי לצרכי הקטינים, וכי הן נשענות על תמונה חלקית ודיון מהיר.
השופט שרעבי קבע כי המקרה דנן אינו נופל בגדר אותם חריגים. הוא ציין כי בית המשפט קמא שקל את כלל השיקולים הרלוונטיים, כולל צרכי הקטין והכנסות ההורים על בסיס הנתונים שהוצגו בפניו. השופט הדגיש כי טענות המבקשת בדבר היקף הכנסותיו של המשיב, ובדבר חלוקת זמני השהות, הן טענות עובדתיות שדורשות בירור מעמיק במסגרת הליך הוכחות מלא, וכי אין זה מקומה של ערכאת הערעור לדון בהן בשלב מקדמי זה.
בית המשפט המחוזי הוסיף כי העובדה שהאב מתכנן להגיש תביעה להסדרת זמני שהות, וסביר כי ככל שתוגש תביעה למשמורת ו/או למזונות קבועים על ידי מי מהצדדים, סוגיית זמני השהות של הקטין עם האב והשלכתה על סכום המזונות תיבחן לעומק על ידי בית המשפט קמא. בכך, למעשה, אין בהחלטה הזמנית כדי למנוע דיון יסודי ומקיף בעתיד.
לסיכום, בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור במלואה, וקבע כי ההחלטה בדבר פסיקת מזונות זמניים הייתה סבירה וראויה בנסיבות העניין. המבקשת חויבה בהוצאות המשיב בסך 7,500 ש"ח.
