מספר תיק: רמ"ש 70876-12-24 נושא: ערעור על החלטה שדחתה על הסף בקשה לעיכוב הליכי מכירת דירה ומתן הוראות לכונסי נכסים.
רקע עובדתי: הערעור הוגש על ידי המבקשים (רוכשי הדירה) כנגד החלטת בית המשפט לענייני משפחה בקריות (כב' השופטת הבכירה מאיה לוי) מיום 16.12.2024. בהחלטה זו, נדחתה על הסף בקשת המבקשים לעכב את הליכי מכירת דירה מסוימת ולתת הוראות לכונסי הנכסים שמונו לטיפול במכירתה. הרקע לתיק הוא סכסוך גירושין בין משיבים 1-2 (האיש והאישה), שבמסגרתו תבע האיש, בין היתר, סעד של פירוק שיתוף בדירה משותפת שהייתה בבעלותם.
הדירה הוצעה למכירה בהליך התמחרות, והמבקשים זכו בהתמחרות. המבקשים והמשיבים 1-2 חתמו על הסכם מכר של הדירה (להלן: "הסכם המכר"). לאחר חתימת הסכם המכר, התגלעה מחלוקת בין האיש והאישה בנוגע לשאלה מי מהם יישא בעלות דמי ההיוון שנדרשו על ידי רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) לצורך העברת הזכויות בדירה למבקשים (הקונים).
בשל מחלוקת זו, נקלעה העסקה למבוי סתום: רמ"י סירבה להעביר את הזכויות כל עוד תשלום ההיוון לא בוצע, ובין המוכרים (האיש והאישה) לא הושגה הסכמה לגבי חלוקת נטל התשלום. כתוצאה מכך, הליך העברת הזכויות והשלמת המכירה התעכב באופן משמעותי. המבקשים, שהיו מעוניינים להשלים את רכישת הדירה, הגישו לבית המשפט לענייני משפחה בקשה (להלן: "הבקשה קמא") לעיכוב הליכי מכירת הדירה (ככל שהיו כאלה) ולמתן הוראות לכונסי הנכסים (שמונו לצורך פירוק השיתוף ומכירת הדירה) כיצד לנהוג במצב זה, ובפרט – מי יישא בעלות דמי ההיוון.
החלטת בית משפט קמא: בית המשפט לענייני משפחה דחה את בקשת המבקשים על הסף. בית משפט קמא קבע כי המבקשים אינם "צד להליך" שבין האיש והאישה, וכי טענותיהם אינן יכולות להידון במסגרת התיק העיקרי לפירוק שיתוף, אלא עליהם להגיש תביעה נפרדת אם ברצונם לברר את טענותיהם.
טענות המבקשים בערעור: המבקשים ערערו על החלטת בית משפט קמא, וטענו כי:
- מעמדם כ"צד מעוניין": המבקשים טענו כי הם אינם צדדים "זרים" להליך. הם הצדדים להסכם המכר של הדירה שנמכרה על פי החלטת בית המשפט ובאמצעות כונסי נכסים שמונו על ידו. ככאלה, הם "צד מעוניין" שיש לו זיקה ישירה ואף מהותית להליכים בתיק.
- מניעת יומם בבית המשפט: המבקשים טענו כי דחיית בקשתם על הסף מנעה מהם את יומם בבית המשפט, ופוגעת בזכותם לברר את הסוגיה המשפטית החשובה והחיונית עבורם – השלמת רכישת הדירה.
- הליכי הפינוי/מכירה: המבקשים הדגישו כי קיימים הליכי פינוי או מכירה של הדירה שהחלו טרם חתימת הסכם המכר (על ידי המשיבים 1-2). הליכים אלו, וכן העיכוב בהשלמת המכירה בשל המחלוקת בין האיש והאישה, גורמים להם נזקים כלכליים ומעכבים את השלמת העסקה.
- יעילות דיונית: המבקשים טענו כי היה זה יעיל יותר לברר את המחלוקת במסגרת התיק הקיים, וכי דרישה להגשת תביעה נפרדת תייצר כפל הליכים, סחבת ועומס מיותר על המערכת ועל הצדדים.
החלטת בית המשפט המחוזי (כב' השופט חננאל שרעבי): בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת רשות הערעור, וביטל את החלטת בית משפט קמא. סמכות מהותית ודיונית: השופט חננאל שרעבי קבע כי בית משפט קמא שגה בדחיית הבקשה על הסף. הוא הדגיש כי סוגיית סמכותו של בית המשפט לדון בטענות של רוכשי נכס במסגרת תיק פירוק שיתוף אינה מוסדרת באופן מפורש בחוק, אך קיימת פסיקה ענפה המכירה בצורך ובסמכותו של בית המשפט לעשות כן.
טובת המערכת והצדדים: השופט ציין כי דחיית הבקשה על הסף אינה משרתת את טובת המערכת המשפטית (יעילות דיונית) ולא את טובת הצדדים (הקונים והמוכרים כאחד). מטרת הליכי פירוק השיתוף היא להביא למכירה יעילה ומהירה של הנכס ולחלוקת התמורה. כאשר קיימת מחלוקת המעכבת את השלמת המכירה, מן הראוי שבית המשפט המטפל בפירוק השיתוף יתערב וייתן הוראות, גם אם הדבר נוגע לצדדים שלישיים שהם קונים. בירור לעומק: השופט קבע כי לא ניתן להתעלם מנסיבות המקרה – הסכם מכר חתום, מחלוקת בין הצדדים לעסקה לגבי תשלום חיוני, ועצירה מוחלטת של השלמת העסקה.
בנסיבות אלו, היה (ועדיין יש) מקום לברר לעומק את בקשת המבקשים, בין אם על ידי קבלת עמדות הצדדים בכתב ובין אם על ידי קיום דיון. בית המשפט המחוזי השאיר את אופן בירור הדברים לשיקול דעתו של בית משפט קמא. זכות הגישה לבית המשפט: קבלת הבקשה חיונית גם כדי לתת למבקשים (הקונים) את יומם בבית המשפט ולאפשר להם לממש את הסכם המכר שחתמו עליו.
תוצאה: בקשת רשות הערעור התקבלה. החלטת בית משפט קמא בוטלה. התיק הוחזר לבית משפט קמא כדי שיברר לעומק את בקשת המבקשים ויקבל החלטה מפורטת ומנומקת לגופה של הבקשה. לאור התוצאה, חויב המשיב 1 (האיש) בהוצאות המבקשים בסך 3,000 ש"ח.
