בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה שקבעה כי יש לדון בתביעת מזונות קטינים בפניה, חרף טענת סמכות מקבילה של בית הדין הרבני.
רקע עובדתי: הבקשה לרשות ערעור הוגשה על ידי המבקש (האיש) כנגד החלטת בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב (כב' השופטת גלי רון) מיום 26.12.2024. ההחלטה ניתנה במסגרת בקשת המבקש "לקביעת סמכות", בה טען כי לבית הדין הרבני ישנה סמכות לדון במזונות הקטינים, וכי על בית המשפט לענייני משפחה לא לדון בתביעת המזונות שהוגשה בפניו.
הצדדים הם בני זוג יהודים, הורים לשלושה קטינים, המתגוררים בנפרד מאז חודש מרץ 2024 וחולקים זמני שהות עם הקטינים. לאחר שבקשה ליישוב סכסוך שהגישה המשיבה (האישה) נסגרה ללא הסכמות, הגישה המשיבה לבית המשפט לענייני משפחה ביום 15.8.2024 תביעה רכושית.
ביום 10.9.2024 הגישה המשיבה לבית הדין הרבני תביעת גירושין כרוכה עם נושא מזונות הקטינים, וכן תביעה לרכוש (מדור ומזונות אישה). במקביל, ביום 15.10.2024, הגישה המשיבה תביעת מזונות קטינים לבית המשפט לענייני משפחה. המבקש, בתגובה, הגיש לבית המשפט לענייני משפחה את הבקשה נשוא הערעור, בה טען כי הסמכות לדון במזונות הקטינים נתונה לבית הדין הרבני מכוח כריכת הסוגיה בתביעת הגירושין.
החלטת בית משפט קמא: בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופטת גלי רון) דחה את בקשת המבקש לקבוע כי אין לו סמכות לדון במזונות הקטינים.
בית המשפט קמא קבע כי הוא אינו מנוע מלדון בתביעת המזונות שהוגשה בפניו.
הנימוק המרכזי של בית המשפט קמא היה שסוגיית הסמכות המקבילה נבחנה כבר בעבר בפסיקה, וכי כריכת סוגיית מזונות קטינים לבית הדין הרבני צריכה להיות כריכה כנה ואמיתית, המעידה על רצון אמיתי לדון בכל הסוגיות בפני בית הדין הרבני.
במקרה זה, אי הגשת תביעת מזונות בבית הדין הרבני במקביל להגשת תביעה רכושית, העלתה ספק באשר לכנות הכריכה. בנוסף, בית המשפט לענייני משפחה ציין כי בית הדין הרבני עצמו טרם נתן החלטה מפורשת בשאלת סמכותו לדון במזונות קטינים, מה שהותיר את הדלת פתוחה בפני בית המשפט לענייני משפחה.
טענות המבקש בבקשת רשות הערעור: המבקש הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, ועיקר טענותיו היו:
- כריכה כדין: המבקש טען כי המשיבה כרכה את עניין מזונות הקטינים כדין בתביעת הגירושין שהוגשה לבית הדין הרבני ביום 10.9.2024.
- סמכות מקבילה: לטענתו, כאשר מתבצעת כריכה כדין, קונה בית הדין הרבני סמכות ייחודית לדון בעניין, ובית המשפט לענייני משפחה מאבד את סמכותו המקבילה.
- פסיקת בית הדין הרבני: המבקש טען כי אף אם בית הדין הרבני טרם הכריע פורמלית בשאלת הסמכות, הגשת תביעת המזונות אליו יצרה סמכות.
- מניעת כפל הליכים: המבקש הדגיש את החשיבות במניעת כפל הליכים והכרעות סותרות.
החלטת בית המשפט המחוזי (כב' השופט שאול שוחט, סגן נשיא): בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור. עקרונות ההתערבות בהחלטות סמכות: השופט שאול שוחט חזר על העיקרון לפיו ערכאת הערעור לא תתערב בהחלטות הנוגעות לסמכות של הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים ונדירים, כאשר נפלה טעות משפטית ברורה לעין, או כאשר ההחלטה גורמת עיוות דין מהותי.
מבחן הכריכה הכנה: השופט הדגיש את חשיבות מבחן "הכריכה הכנה והאמיתית" בתביעת מזונות קטינים בבית הדין הרבני.
הוא ציין כי הגשת תביעה רכושית בבית המשפט לענייני משפחה, ולאחר מכן הגשת תביעת גירושין בבית הדין הרבני שכורכת מזונות, ובמקביל הגשת תביעת מזונות קטינים לבית המשפט לענייני משפחה, מעלה שאלות לגבי כנות הכריכה של המזונות לבית הדין הרבני. העדר הכרעה של בית הדין הרבני: השופט הדגיש כי בית הדין הרבני עצמו טרם הכריע בשאלת סמכותו לדון במזונות הקטינים.
כל עוד אין הכרעה מפורשת של בית הדין הרבני כי הוא קנה סמכות לדון במזונות הקטינים מכוח כריכה כדין, אין מקום למנוע מבית המשפט לענייני משפחה לדון בסוגיה. "מצב ראשון" מול "מצב שני": השופט הפנה לפסיקה קודמת המבחינה בין "מצב ראשון" (בו בית הדין הרבני טרם הכריע בסמכותו) לבין "מצב שני" (בו בית הדין הרבני כבר הכריע בסמכותו וקבע כי הוא קנה סמכות). במקרה זה, המצב היה "מצב ראשון", ולכן לא היה מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא.
תוצאה: בקשת רשות הערעור נדחתה. החלטת בית המשפט לענייני משפחה אושרה. המבקש חויב בהוצאות המשיבה בסך 3,000 ש"ח.
