המשיב נמצא בהליכי גירושין מט' מ, אחות המבקש. בשנים 2019-2021 העבירה ט' למבקש 231,000 ₪ בתשלומים חודשיים. תנאי ההלוואה סוכמו בין המבקש לט' ללא מעורבות המשיב. המשיב הגיש תובענה נגד המבקש להשבת ההלוואה וקבע בכתב התביעה כי הכספים נפרדים שלו לפי הסכם ממון עם ט'. המבקש פנה לט' בכתב לדעת עמדתה והיא השיבה שיש לפרוע לה מחצית החוב ואסור להעביר למשיב כספים השייכים לה.
טענות המבקש בבקשת הצירוף
המבקש ביקש לצרף את ט' כצד לתובענה בנימוק שהיא צד נדרש שבלעדיו לא ניתן לברר התובענה, שזכויותיה עלולות להיפגע מהכרעה בלעדיה, ושהמבקש עלול להיתבע שוב על ידי ט' בגין אותה הלוואה. הוא טען לצורך מניעת תובענות כפולות והכרעות סותרות.
טענות המשיב נגד הצירוף
המשיב התנגד לצירוף וטען שאין צורך בט' לבירור התובענה, שצירופה טרם הבשיל כיוון שהם מנהלים הליך רכושי נפרד, שההלוואה נעשתה מכספיו הפרטיים ולט' אין יד ורגל בהם, ושט' והמבקش עושים יד אחת נגדו כדי לנשלו מכספו.
ההחלטה קמא
בית המשפט לענייני משפחה בחדרה (כב' השופטת הדס גולדקורן) דחה את הבקשה ביום 2.4.24 בהחלטה קצרה: "מהטעמים שבתשובה, הבקשה נדחית" ללא נימוק נוסף.
טענות המבקש בבקשת רשות הערעור
המבקש טען שבית משפט קמא לא נימק את דחיית הבקשה כנדרש בפסיקה ושאי צירוף ט' עלול לפגוע בזכויותיה ולחשוף אותו לתביעה עתידית. הוא טען שאין לקבל מצב בו המשיב מבקש לנהל תביעה ביחס לזכויותיה הנטענות של ט' מבלי שתהיה צד לתביעה. הוא טען שצירוף נדרש מכח סעיף 6(ו) לחוק בית משפט לענייני משפחה ותקנה 26(א) לתקנות סדר הדין האזרחי כיוון שט' והמשיב הם שני נושים שונים הדורשים החזר ההלוואה. המבקש טען עוד שתביעת המשיב היא ניסיון להבריח נכסים מט' אגב הליך הגירושין.
תשובת המשיב לבקשת רשות הערעור
המשיב טען שלא נפל פגם בהחלטה קמא למרות שלא נומקה, שמדובר בהחלטה דיונית שהתערבות בה תיעשה במשורה, ושבית משפט קמא עיין בעמדות הצדדים וביכר את נימוקיו. הוא טען שט' פנתה בשמו של המבקש ושכנעה אותו להלוות למבקש כספים השייכים לו ומוחרגים בהסכם הממון. המשיב טען שלא מדובר בריבוי נושים כיוון שט' לא הגישה תביעה נגד המבקש ולא הוכיחה פעילות לגביית חוב, ושצירופה לא נדרש לבירור האם ניתנה הלוואה ומהו הסכום הנדרש להשבה. הוא טען שהתערבות תגרום לעיכוב ובלבול ושלט' יש מהיכן להיפרע מהרכוש המשותף. המשיב טען שמדובר בנסיון נואל וחסר תום לב לצמצם את היקף החוב באמצעות טענה שמחצית החוב שייכת לט' מבלי שהוגש הליך מתאים.
נימוקים והשיקולים של בית המשפט
בית המשפט קבע שלאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובתיק קמא הוא משוכנע ליתן רשות ערעור ולקבל הערעור. בית המשפט קבע שההחלטה קמא ניתנה בלאקוניות וללא נימוק כלל חרף כתבי הבקשה והתגובה המפורטים. השופט הדגיש שחובת ההנמקה חלה על הערכאה הדיונית כדי לאפשר לצדדים להבין על מה מבוססת החלטתה ולאפשר לערכאת הערעור להעביר את שבט ביקורתה. השופט קבע שהיקפה של חובת ההנמקה משתנה ממקרה למקרה אך החובה לנמק חלה תמיד. משלא נימקה השופטת קמא את החלטתה מצדיק הדבר את התערבות ערכאת הערעור.
בית המשפט קבע עוד שגם לגופן של הטענות בערעור יש לקבל את הערעור ולהורות על צירוף ט' כנתבעת נוספת. השופט הסביר שסעיף 6(ו) לחוק מורה שבית משפט לענייני משפחה רשאי לצרף לתובענה מי שלצורך בירור התובענה והכרעה בסכסוך נדרש שיהיה צד לה. בנוסף, תקנה 26(א) לתקנות קובעת שמותר לצרף כל אדם הדרוש לצורך הכרעה ביעילות ובשלמות בתובענה ובלבד שהתובענה מעוררת שאלה עובדתית או משפטית משותפת לכל בעלי הדין.
השופט קבע שהשאלה העובדתית שהתעוררה בתובענה קמא מערבת אף את ט' ולכן לצורך בירור שאלה זו עד תום, בצורה יעילה ושלמה, יש לצרפה כצד לתובענה קמא. הוא הסביר שלא ניתן להתעלם מעמדתה של ט' שהובאה בכתב לפיה יש לפרוע מחצית מיתרת החוב מולה ואין להעביר למשיב כספים השייכים לה. השופט קבע שגם אם ט' בחרה לא לפתוח הליך משפטי נגד המבקש, טוב ויעיל יהיה עבור כל הצדדים לו תצורף ט' לתובענה קמא במסגרתה ייבחנו טענות כל הצדדים ותינתן הכרעה אחת בנוגע לכספי ההלוואה.
באשר לטענות המשיב על עיכוב ההליך ועל כוונה להקטין את סכום החוב, השופט קבע שעיון בתיק קמא מלמד שההליך נמצא בראשיתו כך שהעיכוב לא יהיה משמעותי, ובכל מקרה עדיף שהסכסוך יתקיים בין כל בעלי הדין הנדרשים כדי לחסוך הליכים משפטיים עתידיים מיותרים. לגבי הטענה על הקטנת החוב, השופט קבע שזו טענה שדינה להתברר לגופא לאחר צירוף ט' והיא עצמה מלמדת מדוע ט' צריכה להיות בעלת דין בתובענה קמא.
התוצאה הסופית
בית המשפט קיבל את הערעור והורה על צירופה של ט' כנתבעת בתיק קמא. המשך ניהולה הדיוני של התובענה ומועדיה לאור צירופה של ט' כנתבעת נוספת יינתנו על ידי בית משפט קמא בהתאם לשיקול דעתו. בית משפט קמא יקבע אם יש צורך בכתב תביעה מתוקן ו/או ייתן כל החלטה דיונית נדרשת אחרת. המשיב יישא בהוצאות המבקש בגין ערעור זה בסך 3,000 ₪ תוך 30 ימים, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית. עירבון שהופקד בתיק יוחזר למפקידו.
