פסק הדין עוסק בערעור שהגישה ר.ע. על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון, אשר דחה את בקשתה לביטול פסק דין שניתן בהעדרה ולחייב אותה בהוצאות בסך של 46,800 ש"ח, לאחר שלא התייצבה לישיבת ההוכחות שנקבעה ליום 2.1.23 במסגרת תיק תה"ס 64156-06-18.
המערערת לא ערערה על עצם מחיקת ההליך אלא על שיעור ההוצאות הגבוה בו חויבה. טענותיה התמקדו בכך שסכום ההוצאות שנפסק איננו מידתי, ואינו משקף את נסיבות המקרה.
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטים צבי ויצמן – אב"ד, שרון גלר וצבייה גרדשטיין פפקין) דחה את הערעור תוך הסתמכות על תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אשר מאפשרת לפסול טענות ערעור על החלטות דיוניות של בית המשפט, כל עוד ההחלטה ניתנה תוך הפעלת שיקול דעת סביר וללא פגם מהותי.
המחוזי הדגיש כי החלטת בית המשפט לענייני משפחה הייתה מפורטת ומנומקת, והתבססה על התנהלות בעייתית ומתמשכת מצד המערערת לאורך שנים. בין השאר צוין כי המערערת ובא כוחה לא התייצבו למספר ישיבות הוכחות, וכתוצאה מכך ההליך התעכב וגרם להוצאות ניכרות למשיב ולבזבוז זמן שיפוטי.
שיעור ההוצאות שנפסק – 40,000 ₪ בתוספת מע"מ – נבחן ונמצא מבוסס על אסמכתאות שהגיש המשיב, כולל הסכם שכר טרחה וחשבוניות. בית המשפט ציין כי תכלית ההוצאות לפי התקנות היא לשפות את הצד שנפגע מהתנהלות הצד שכנגד, ולא רק להעניש. עוד חזר על ההלכה שלפיה ערכאת ערעור מתערבת בפסיקת הוצאות רק במקרים חריגים של טעות משפטית או חוסר סבירות קיצונית – תנאים שלא התקיימו במקרה זה.
בית המשפט קבע כי אין עילה להתערב בשיקול דעת הערכאה הדיונית, והותיר את חיוב ההוצאות על כנו. עם זאת, הוצאות הערעור הופחתו לסך 5,000 ₪ בלבד, שישולמו מתוך הערובה שהופקדה.
הכרעה:
הערעור נדחה. חיוב ההוצאות שנפסק בבית המשפט לענייני משפחה נותר על כנו. המערערת חויבה בהוצאות נוספות בערעור בסך 5,000 ש"ח.
ניתוח:
פסק הדין מבסס את עמדתו על עיקרון יסוד בדיני ההוצאות – השבת הוצאות ריאליות לצד שנפגע מהתנהלות דיונית קלוקלת של הצד השני, במיוחד כאשר מדובר בהתנהלות שיטתית ורשלנית לאורך זמן. כמו כן, ניתן משקל נכבד לעיקרון של אי-התערבות ערכאת ערעור בשיקול דעת הערכאה הדיונית בעניין פסיקת הוצאות, למעט מקרים חריגים – שלא התקיימו כאן.
