העובדות המרכזיות: הצדדים ניהלו מערכת זוגית במשך 7 שנים, מתוכן התגוררו יחד 4 שנים עד לפרידה ב-2019. למערכת היחסים נולדו שני ילדים: ט' (כיום בת 5) וא' (כיום בן 4). הפרידה התרחשה כאשר האם הייתה בחודש השביעי להריונה עם הקטין א'. חודשיים לאחר הפרידה נולד הקטין, וכעבור 8 ימים נערכה ברית המילה – שני האירועים הוסתרו מהאב במזיד.
קביעות בית משפט קמא: בית משפט קמא קבע כי האם הסתירה מהאב במכוון ובזדון את לידת הקטין ואת אירוע הברית המילה. ההסתרה כללה התנהגות אקטיבית – הצגת מצג שווא לאב שהיא עדיין בהריון כשכבר ילדה, והסתרת קיומו של האב מהמוהל. האב נודע על הלידה רק יומיים לאחר הברית, דרך מכתב מב"כ האם לב"כ האב. בית משפט קמא פסק פיצוי של 35,000 ₪ לאב.
טענות הצדדים בערעור: האב מערער רק על שיעור הפיצוי, טוען כי קיים פער רטורי בין חומרת המקרה לסכום הנמוך. האם טענה בתשובתה כי אין מקום להתערב בפיצוי שנפסק על דרך האומדנא.
עמדת השופט נאמן (דעת הרוב): השופט קיבל את כל ממצאי בית משפט קמא ולא מצא להתערב בקביעות העובדתיות. לעניין הפיצוי – קבע כי יש להכפיל את הסכום מ-35,000 ₪ ל-70,000 ₪. נימוקו: בית משפט קמא התבסס על תקרת 50,000 ₪ מחוק איסור לשון הרע (סעיף 7א(ב)), אך מאחר שנקבעה כוונת זדון, היה צריך להתבסס על הפיצוי הכפול (סעיף 7א(ג)). השופט דחה את הטענה לפיצויים עונשיים והסתפק בפיצוי גלובלי כולל.
עמדת השופטת אלון: השופטת הסכימה לתוצאה אך מנימוקים שונים. לדעתה לא היה מקום להקיש מחוק איסור לשון הרע, שכן זהו חוק נזיקי ספציפי עם הסדר פנימי ייחודי. מעשי האם לא בהכרח נופלים תחת "ביטוי" או "פרסום" כמשמעותם בחוק. לדעתה היה מקום לפסוק פיצויים עונשיים נוכח החומרה החריגה של המקרה, והיא הגיעה לסכום 70,000 ₪ כפיצוי גלובלי כולל לרבות פיצויים עונשיים.
עמדת השופט שרעבי (אב"ד): השופט הצטרף לשופט נאמן עם הסתייגות. לדעתו מאחר שבית משפט קמא בחר לפסוק פיצויים נזיקיים ולא עונשיים, אין להתערב בשיקול דעת זה אלא רק להגדיל את הפיצוי הנזיקי. השאיר את השאלה בדבר ההיקש לחוק איסור לשון הרע בצריך עיון.
המחלוקת המשפטית: התגלעה מחלוקת עקרונית בין השופטים לגבי האם ניתן להקיש מחוק איסור לשון הרע בקביעת פיצוי נזיקי. השופט נאמן סבר שכן, בהתבסס על הבחנה בין פיצוי נזיקי לפיצוי עונשי, בעוד השופטת אלון דחתה את ההיקש מכיוון שמדובר בהסדר חקיקתי ייחודי.
החלטת בית המשפט: הערעור התקבל. סכום הפיצוי הוכפל מ-35,000 ₪ ל-70,000 ₪. האם חויבה בהוצאות הערעור בסך 10,000 ₪.
המשמעות המשפטית: הפסק מדגיש את חומרת הפגיעה בזכויות הוריות בסיטואציה של הסתרת לידה וברית מילה. הוא מעלה שאלות עקרונית לגבי האפשרות להקיש מחוק איסור לשון הרע בפיצויים נזיקיים ומדגיש כי במקרים חריגים ניתן להטיל פיצוי משמעותי על התנהגות זדונית הפוגעת בקשר ההורי.
