הערעור הוגש על ידי המערערת (האם הביולוגית) על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופטת סיגלית אופק בתיקי אמצ 4210-02-23 ואמצ 70460-05-23) מיום 8.12.2024.
פסק הדין הכריז על שתי בנותיה של המערערת, ב' (ילידת 2022) ומ' (ילידת 2023), כבנות אימוץ, וקבע כי תוצאות האימוץ לא יצומצמו – כלומר, האימוץ יהיה "סגור" (ללא קשר בין הקטינות להורים הביולוגיים). המערערת היא אמם הביולוגית של שתי הקטינות.
קיימת היסטוריה של קשיים תפקודיים של האם ובעיות רגשיות ונפשיות קשות, לרבות אשפוזים פסיכיאטריים והתמכרות לסמים. תולדות חייה של המערערת כוללות עבר עשיר של אירועים קשים, כולל העברה של בנה הבכור לאימוץ בעבר. בעקבות מצבה, הקטינות הוצאו מחזקתה והועברו למשפחות אומנה.
שירותי הרווחה, באמצעות היועץ המשפטי לממשלה, הגישו בקשות להכרזה על הקטינות כבנות אימוץ, לאחר שכשלו ניסיונות השיקום והטיפול במערערת, ונראה כי אין ביכולתה לדאוג לצרכי הקטינות באופן יציב ומתמשך.
חוות דעת המומחית שמונתה בתיק (ד"ר ורד כהן) תמכה בהכרזה על הקטינות בנות אימוץ, וציינה כי ההתפתחות החיובית הקלה שנצפתה ביחסי המערערת עם הבת הצעירה (מ') היא "חזון מאוד שברירי" וכי קיים "חוסר וודאות גדול" באשר ליכולתה של האם לתפקד כהורה. לגבי הבת הגדולה (ב'), המומחית הייתה נחרצת אף יותר בדחיית האפשרות של קשר כלשהו.
החלטת בית משפט קמא: בית המשפט לענייני משפחה קיבל את הבקשה להכרזה על הקטינות בנות אימוץ, וקבע כי תוצאות האימוץ לא יצומצמו. כלומר, הקטינות יימסרו לאימוץ מלא וסגור, ללא קשר עם האם הביולוגית.
טענות המערערת בערעור: המערערת ערערה על פסק הדין וטענה כי:
- קיום קשר פתוח: המערערת ביקשה כי יוכרז "אימוץ פתוח", שבו יישמר קשר כלשהו בינה לבין הקטינות, וזאת בהתאם למגמות חדשניות בתחום האימוץ המכירות בחשיבות קשר כזה עבור הילד.
- שינוי נסיבות: המערערת טענה כי חל שיפור במצבה, וכי היא עשתה מאמצים כנים לשיקום, המצדיקים בחינה מחודשת של אופן האימוץ.
- פגיעה בזכותה ההורית: המערערת טאהה כי אימוץ סגור פוגע בזכותה כהורה.
החלטת בית המשפט המחוזי (הרכב השופטים: שאול שוחט – אב"ד, עינת רביד, נפתלי שילה): בית המשפט המחוזי דחה את הערעור ואישר את פסק דינו של בית משפט קמא.
טובת הקטין כשיקול על: השופט נפתלי שילה הדגיש כי השיקול העליון והמכריע בכל הליך אימוץ הוא "טובת הקטין".
טובת הקטין גוברת על כל אינטרס אחר, לרבות זכויותיהם של ההורים הביולוגיים. עקרונות ההתערבות בחוות דעת מומחה: השופט חזר על ההלכה הפסוקה לפיה בית המשפט יעניק משקל רב לחוות דעת מומחה, אך אינו כבול לה.
עם זאת, במקרים כגון דא, כאשר המומחה מנמק את מסקנותיו באופן משכנע וסביר, תינתן לחוות הדעת חשיבות רבה. "אימוץ פתוח" והתאמתו למקרה: השופט דן באפשרות של "אימוץ פתוח" (שמירה על קשר עם ההורים הביולוגיים לאחר האימוץ).
הוא ציין כי למרות המגמה המודרנית לכיוון אימוץ פתוח במקרים המתאימים, יש לנקוט משנה זהירות כאשר מדובר באם בעלת עבר קשה וסיכויי שיקום נמוכים. השופט שילה, בהסכמת יתר חברי ההרכב, קבע כי במקרה זה, נוכח ההיסטוריה הקשה של המערערת, היעדר יציבות, ואי הצלחת ניסיונות השיקום הקודמים, ובמיוחד נוכח מצבה של הבת הגדולה ב', אין מקום לסטות מהמלצת המומחית ובית משפט קמא לאימוץ סגור.
הקטינות זקוקות ליציבות, ביטחון וקשר בלעדי וברור עם הוריהן המאמצים, ואימוץ פתוח עלול לערער יציבות זו ולפגוע בטובתן.
תוצאה: הערעור נדחה. פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה אושר, והקטינות הוכרזו בנות אימוץ מלא (אימוץ סגור). המערערת חויבה בהוצאות היועץ המשפטי לממשלה בסך 10,000 ש"ח.
