פסק דין זה דן בערעור שהוגש על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה מיום 16.6.22, אשר דחתה את טענת המערערת להחריג נכס מקרקעין מהרכוש המשותף לצורך איזון משאבים. הנכס, הרשום על שם המערערת בלבד, נרכש לטענתה מכספים שנצברו על ידה או על ידי אמה עבורה טרם נישואיה, וללא כוונה לשתף בו את המשיב (הבעל). בית המשפט קמא קבע כי יש לאזן את כלל הרכוש, הכספים והחובות שצברו הצדדים בתקופת השיתוף, לרבות הנכס הנדון, וחייב את המערערת בהוצאות משפט.
רקע עובדתי:
הצדדים נישאו בינואר 2011 ונולדו להם שלושה ילדים. לרוב, התנהלו הצדדים במשותף בנוגע לרכושם, כולל מתנות מהוריהם והפקדות כספים בחשבון הבנק המשותף. המחלוקת התמקדה בנכס מקרקעין בחדרה, שנרכש במהלך הנישואין ונרשם על שם המערערת בלבד. המערערת טענה כי הנכס נרכש מכספים שנחסכו על ידה או על ידי אמה עבורה לפני הנישואין, ואשר הופקדו בקרנות וקופות גמל עוד קודם לנישואין.
הכספים לרכישת הנכס, בסך 209,000 ש"ח, נמשכו מקרנות וקופות גמל, הועברו לזמן קצר לחשבון הבנק המשותף של הצדדים (לטענת המערערת, כתחנת מעבר בלבד), ונמשכו מיד לרכישת הנכס בשנת 2014. המערערת ציינה כי היה לה חשבון חיסכון וקופת גמל לפני הנישואין, שבהם נצברו כספים אלו.
כשנתיים לאחר הרכישה, נטלו הצדדים הלוואה משותפת דרך חשבונם המשותף, ומתוכה שולם בין היתר היטל השבחה על הנכס בסך 44,300 ש"ח.
טענות המערערת:
המערערת טענה שהנכס נרשם על שמה בלבד מתוך כוונה ברורה, מאחר שמקור הכספים הוא במתנות שניתנו לה בלבד על ידי אמה, באמצעות כספים שהופקדו בחשבון חיסכון ובקופות גמל עוד טרם נישואיה. היא הדגישה שהעברת הכספים דרך החשבון המשותף הייתה "תחנת מעבר" בלבד ואינה מעידה על כוונת שיתוף. עוד טענה כי תשלום היטל ההשבחה באמצעות הלוואה משותפת אינו יוצר זכות קניינית משותפת בנכס, שכן היא שמרה על הפרדה רכושית לגביו.
הערכאה המחוזית (בית המשפט לערעורים): בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור באופן חלקי. נקבע כי יש להתערב בקביעת בית המשפט קמא שאין מקום להחריג את הנכס מאיזון המשאבים, וכי יש מקום להחריג את הנכס מהנכסים ברי האיזון. אולם, למרות שסכום הפיצוי נותר חיצוני, כן היתה כוונת שיתוף בגידולים שנוספו לו, ומכאן שהתערבות הערעור התייחסה רק לחלק מסוים מהחישוב.
לסיכום, בית המשפט המחוזי קבע שעל אף שהנכס הוא נכס חיצוני, אין זה נכון להחריג את מלוא שוויו מאיזון המשאבים, ויש לבצע חלוקה לא שוויונית לטובת המערערת ביחס לנכס זה.
הוחלט: הערעור התקבל בחלקו. בית המשפט קבע כי אילו דעתו הייתה נשמעת, היה מקום לקבוע כי למערערת 70% משווי הזכויות בנכס ואילו למשיב 30% משווי זה, ועל פי חלוקה זו יש לאזן את זכויות הצדדים.
