ערעור זה עוסק בסכסוך קרקעות משפחתי סביב משק חקלאי במושב, שהתנהל בין אחים (המערערת והמשיב) ובנה של המערערת (המערער). הערעור הוגש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה שדחה את תביעתם הכספית של המערערים על סך 2.5 מיליון ₪ כפיצוי בגין הפרת התחייבות המשיב.
רקע: הוריהם של המערערת והמשיב התגרשו, ובמסגרת הליך הגירושין הוסכם שהמשק יועבר למערערת כ"בת ממשיכה". אולם, המערערת לא יכלה לרשום את המשק על שמה בשל בעלותה על נכס אחר במושב. לאור זאת, נחתמו מספר הסכמים בין האב, המערערת והמשיב, שמטרתם להסדיר את הזכויות במשק.
מערכת ההסכמים כללה:
- הסכם מ-1987 בין המערערת לאב לפיו היא תשלם חובות בתמורה לזכויות במשק
- הסכם מ-1996 בין האב למשיב המעביר התחייבויות מהמערערת למשיב
- הסכם מ-1996 בין האב למערערת המאשר העברת זכויותיה למשיב
- כתב התחייבות מ-1996 מהמשיב למערערת, לפיו הזכויות במשק יעברו בחלקים שווים לבתו של המשיב ולבנה של המערערת (המערער)
לימים, המשיב הפר את התחייבותו ומכר את המשק לצדדים שלישיים ללא הסכמת המערערים.
בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור מהנימוקים הבאים:
- השתק שיפוטי – המשיב הציג עמדות סותרות בהליכים שונים. בהליך קודם נגד אביו הצהיר שהמערערת שילמה חובות, ובהליך הנוכחי התכחש לכך.
- זכויות המערערים בנכס – ההתחייבות לפיה הזכויות יעברו "שעה אחת לפני פטירתו" משקפת מתנה בחיים ולא ירושה, ולכן לא נופלת תחת סעיף 8(א) לחוק הירושה האוסר על הסכמי ירושה.
- בטלות יחסית – אפילו אם חלק מההסכם בטל, ניתן לבטל רק את החלק הפגום ולהשאיר את יתר ההתחייבויות בתוקף.
- חוסר תום לב – המשיב קיבל זכויות במשק מכוח אותה מערכת הסכמית, ולא יכול להתנער מהתחייבויותיו כלפי המערערים.
- עשיית עושר ולא במשפט – המשיב התעשר על חשבון המערערים כשמכר את המשק וקיבל את מלוא התמורה.
בית המשפט המחוזי החזיר את התיק לבית משפט קמא לקביעת שיעור הפיצוי המגיע למערערים, תוך שקלול הוצאות שהוציא המשיב והנזקים שנגרמו.
סיכום: הערעור התקבל והמשיב חויב בהוצאות בסך 15,000 ₪.
