פסק הדין בתיק 1128765/7, שניתן בבית הדין הרבני הגדול בירושלים ביום י"ב בשבט תשפ"א (25.1.2021), עוסק בשאלה מתי וכיצד נתק ביחסים האישיים ושיקולי צדק יובילו להקדמת 'מועד הקרע' או המועד שממנו ואילך לא יאוזנו נכסים.
רקע המקרה
הערעור הוגש על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב מיום ט"ו בטבת תש"ף (12.1.2020) בתיק 1077167/4. במסגרת פסק הדין נדונו מספר החלטות, שעל חלקן הגישה האישה ערעור, והאיש הגיש ערעור שכנגד.
עמדת בית הדין
בית הדין הרבני הגדול, בהרכב הדיינים הרב שלמה שפירא, הרב אברהם שינדלר והרב ציון לוז־אילוז, קבע כי נתק ממושך בין בני זוג, המתבטא בהיעדר תקשורת, חיים נפרדים והעדר שיתוף כלכלי, עשוי להצדיק הקדמת מועד הקרע לצורך איזון המשאבים. הדיינים הדגישו כי שיקולי צדק מחייבים התחשבות בנסיבות המיוחדות של כל מקרה, וכי יש לבחון את ההתנהלות בפועל של הצדדים ולא להסתפק במועד הפורמלי של הגירושין.
מסקנות והשלכות
פסק הדין מדגיש את החשיבות של בחינת הנסיבות המיוחדות של כל מקרה לצורך קביעת מועד הקרע. ההחלטה מציבה גבולות ברורים להמשך ההליך, ומבהירה כי כל החלטה תתקבל לאחר בחינה מעמיקה של צורכי הצדדים והמצב הכלכלי שלהם.
הרקע המשפטי
סעיף 5א לחוק יחסי ממון בין בני זוג מאפשר להקדים את מועד איזון המשאבים, בין היתר כשקיים קרע בין בני הזוג או כשהם חיים בנפרד, אף תחת קורת גג אחת, במשך תקופה מצטברת של תשעה חודשים לפחות מתוך שנה.
מה ניתן ללמוד מההחלטה
בית הדין הרבני הגדול קבע שנתק ממושך בפועל, כלומר היעדר תקשורת, חיים נפרדים והיעדר שיתוף כלכלי, עשוי להצדיק הקדמת מועד הקרע. נבחנת ההתנהלות בפועל של בני הזוג, ולא רק המועד הפורמלי.
לקריאה נוספת: עורך דין גירושין | טוען רבני לענייני גירושין | פסקי דין בדיני משפחה לפי נושא
