בית המשפט המחוזי דחה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב מיום 26.3.23, אשר עסקה בשאלת תחולתו של חיסיון עורך דין-לקוח על עדותו של עו"ד לקפיש, ששימש כנוטריון בעת עריכת צוואות הדדיות.
רקע עובדתי: המבקשים והמשיבים 2-5 הם ילדיהם של המנוח פלוני ז"ל והמשיבה 1 (האלמנה). ביום 17.9.2014, ערכו המנוח והאלמנה שתי צוואות הדדיות נפרדות בפני הנוטריון-עו"ד אילן לקפיש (להלן: עורך הדין). המנוח נפטר ביום 2.11.2021. המבקשים (חלק מהילדים) הגישו תביעה לסעד הצהרתי, ובה עתרו, בין היתר, כי יורשי האלמנה (המשיבים) יוכלו לרשת את העיזבון רק לאחר פטירתה. הם ביקשו לפרש את הצוואה כאילו האלמנה היא "יורש אחר יורש", וכן עתרו לסעדים זמניים שיאסרו על האלמנה לבצע פעולות בנכסים שהוריש המנוח. במסגרת ההליכים, נשלחה הזמנה לעורך הדין להעיד, והוא ביקש מבית המשפט להורות לו אם עליו לענות לשאלות הקשורות לחיסיון עו"ד-לקוח. בית המשפט קמא קבע כי חל חיסיון על עדותו של עורך הדין מכוח סעיף 90 לחוק לשכת עורכי הדין.
טענות המבקשים בערעור: המבקשים טענו כי שגה בית המשפט קמא בכך שהחיל את החיסיון. לטענתם, כאשר עורך דין משמש כנוטריון לעריכת צוואות, הוא אינו פועל כ"עורך דין" אלא כ"נוטריון", ולכן החיסיון אינו חל. הם התבססו על פסיקות קודמות שקבעו כי נוטריון המשמש כעד לעריכת צוואה חייב להעיד על נסיבות עריכתה, כיוון שאין הוא בגדר "עורך דין" לעניין החיסיון. כמו כן, נטען כי הצורך בגילוי האמת ובירור אומד דעת המצווים גובר על החיסיון.
החלטת בית המשפט המחוזי: בית המשפט המחוזי, מפי השופט שאול שוחט, דחה את בקשת רשות הערעור.
- הימנעות מהתערבות בהחלטות ביניים: נקבע כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהחלטות ביניים, ובמקרה זה, ההליך בבית המשפט קמא נמצא בשלב מתקדם (סיכומים). התערבות כעת עלולה לסרבל את ההליך ולדחות את סיומו.
- חיסיון נוטריון: בית המשפט לא הכריע באופן סופי בשאלת תחולת החיסיון על נוטריון במקרה של צוואות הדדיות, אך ציין כי הסוגיה מורכבת וכי גם אם יקבע שחיסיון עו"ד-לקוח לא חל על נוטריון, עדיין ייתכן שיחול חיסיון על תוכן הדברים שנאמרו לעורך הדין מתוקף תפקידו כעורך דין, גם אם נחזים להיות כחלק מעבודתו כנוטריון. ההבחנה בין המקרים אינה פשוטה.
- שמירה על המצב הקיים: בית המשפט קבע כי ההחלטה למנוע את עדותו של עורך הדין בשלב זה, כאשר ההליך בבית המשפט קמא קרוב לסיום, משרתת את הצורך בסיום יעיל של ההליך. אם יתברר בערעור על פסק הדין הסופי כי ההחלטה הייתה שגויה, ניתן יהיה להחזיר את התיק לדיון נוסף.
תוצאה: בקשת רשות הערעור נדחתה. לא נפסקו הוצאות.
