רקע: הבקשה עוסקת בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בחיפה מיום 25.2.2025, אשר קבעה כי זמני שהות המבקש עם בנו הקטין (יליד 2018) יתקיימו פעם בשבוע במרכז קשר, וזאת בהתאם להמלצות תסקיר עו"ס. הצדדים, המבקש והמשיבה, נישאו בשנת 2011 ומנישואיהם נולדו שני קטינים: מ', כבת 12 שנים, וד', כבן 6 שנים.
נישואי הצדדים עלו על שרטון והם נפרדו. בפברואר 2024 הגישה המשיבה בקשה ליישוב סכסוך, ובאפריל 2024 הגיש המבקש תובענה לקביעת אחריות הורית משותפת וחלוקת זמני שהות. לטענת המבקש, לאחר פתיחת ההליכים, המשיבה החלה להערים קשיים על קיום קשר תקין בינו לבין הקטינים, וכיום הקשר עם הקטינה "דל ביותר". הקשר עם הקטין היה תקין עד שהגיש המבקש בקשה להרחבת זמני השהות עמו.
בנובמבר 2024 הגיש המבקש בקשה להרחבת זמני השהות עם בנו הקטין. זמני השהות עד להחלטה קמא היו פעמיים בשבוע בשעות אחה"צ וסוף שבוע אחת לשבועיים. המבקש ביקש להוסיף לינות בימי ב' ו-ד' ובמוצאי שבת. המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי יש להורות על שמיעת הקטין ולהרחיב את הפיקוח על זמני השהות בשל טענות הקטין למעשי אלימות מצד המבקש. היא גם ביקשה לשמוע את עמדת שירותי הרווחה.
בדצמבר 2024 הורה בית משפט קמא על הגשת עדכון לתסקיר עו"ס. התסקיר, מאת עו"ס שובל אלקלעי קוסן, ציין כי עלו דיווחים קשים על התנהגות פוגענית ואלימה מצד המבקש, בעקבותיהם נפגש הקטין עם עו"ס לחוק הנוער ואף הוגשה תלונה למשטרה. המלצת התסקיר הייתה להעביר את זמני השהות למפגשים פעם בשבוע במרכז קשר.
המבקש הכחיש את הטענות וטען להסתה מגמתית מצד המשיבה. בדיון, המשיבה טענה כי היא והקטינים עברו אלימות והתעללות מצד המבקש, וכי שהותם בנוכחותו מסוכנת. המבקש טען כי הוא קורבן של ניכור מצד ילדיו וכי התלונות הן חלק ממסע מתוכנן.
ההחלטה קמא: ההחלטה קמא ניתנה ביום 25.2.2025. בית המשפט אימץ את המלצות התסקיר וקבע כי זמני השהות עם האב יתקיימו במסגרת מרכז קשר בימי שלישי בשעה 15:00 מדי שבוע. בית המשפט נימק את החלטתו בחשש לשלומו של הקטין ובהתרשמות עו"ס לפי חוק הנוער
. נקבע כי תתכנס ועדת תכנון טיפול במחלקה לשירותים חברתיים, ונושא המפגשים במרכז הקשר, קיומם והצורך בהמשכתם ייבחנו בחלוף 90 ימים. בנוסף, על האב לפנות למטפלת שמונתה בעניין הקטינה מ' על מנת לחדש את השתתפותו בטיפול המשותף, ועו"ס תגיש עדכון בתוך 90 ימים.
טענות המבקש בבקשת רשות הערעור: המבקש טען כי בית משפט קמא שגה בכך שהתעלם מהעובדה שטענות המשיבה עלו רק בתגובה לבקשתו, וכי היא הסכימה להסדרי לינה בעבר. הוא טען שהמשיבה מאשימה אותו בטענות הזויות וללא הוכחות, וכי הקטין אוהב אותו ומרגיש בנוח עמו. לטענתו, ההחלטה אינה מידתית ותגרום נזק קשה לקטין ולמבקש, והיא נגועה בחוסר נימוק מספק, שכן בית המשפט לא התמודד עם שתיקת המשיבה ודברי העו"ס לפיהם אינה יודעת איזו גרסה נכונה.
החלטת בית המשפט בערעור: בית המשפט דחה את בקשת רשות הערעור, אף ללא תשובת המשיבה. בית המשפט ציין כי החלטת בית משפט קמא קיבלה את המלצות תסקיר העו"ס, שלתסקיר מעמד דומה לחוות דעת מומחה. בית המשפט הדגיש כי לצורך בחינת טובת הקטין, על בית המשפט להסתייע באנשי מקצוע, ועו"ס בכללם.
השופט המערער מצא את נימוקי בית משפט קמא מקובלים עליו, שכן לא ניתן להתעלם מהתרשמות עו"ס ומהחשש לשלומו של הקטין, וכן בשל העובדה כי ההחלטה היא זמנית ותיבחן בחלוף 90 ימים. לאור כל האמור, בית המשפט לא מצא מקום להתערב בהחלטה קמא.
הבקשה נדחתה והעירבון שהופקד על ידי המבקש יושב לו. ההחלטה מותרת לפרסום תוך השמטת פרטים מזהים.
