בפסק הדין נדונה שאלת הרשעתו וענישתו של הנאשם בביצוע מעשה מגונה כלפי ילדה כבת 10, בתה של בת זוגו לשעבר, בעת ששהו יחדיו בביתם המשותף.
לפי המתלוננת, הנאשם שכב לידה על הספה בסלון, חיכך את איבר מינו בגבה ובירכה בזמן שהיא צפתה בטלוויזיה, תוך שהוא נוגע בה באזורים אינטימיים, בלא הסכמתה ותוך ניצול גילה, תמימותה ומעמדו כדמות סמכותית בחייה. היא לא שיתפה את האם בזמן אמת מתוך חשש ובלבול, ורק לאחר זמן, במסגרת טיפול רגשי, הבינה כי מדובר בפגיעה מינית וסיפרה על כך לאמה.
הנאשם הכחיש את המיוחס לו וטען כי מדובר בעלילה שנובעת ממתח בינו לבין בת הזוג לשעבר, אך בית המשפט התרשם כי עדותה של המתלוננת הייתה עקבית, מהימנה ותואמת לממצאים אחרים – לרבות דברי האם, חוות דעת טיפוליות ותסקירים משירות המבחן.
הודגש כי הנאשם פעל תוך כדי ניצול יחסי תלות ואמון, בלא לקיחת אחריות או הפנמה של חומרת מעשיו, וכי מדובר בהתנהגות מינית מובהקת אשר גרמה לנזק נפשי מתמשך למתלוננת. שירות המבחן התרשם כי הנאשם ממשיך להכחיש את העבירה ואינו מגלה אמפתיה כלפי נפגעת העבירה.
מתחם הענישה שנקבע נע בין 12 ל־30 חודשי מאסר בפועל, ובית המשפט העמיד את העונש על 18 חודשי מאסר בפועל, בנוסף ל־8 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים בגין כל עבירת מין, ולתשלום פיצוי בסך 15,000 ש"ח למתלוננת ב־5 תשלומים חודשיים.
