סוגייה נדונה: הפחתת מזונות קטינים לאור נתק בקשר עם הורה, וחיוב במזונות לאחר גיל 18
פסק הדין עוסק בערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, אשר הורה על הפחתת מזונות בתם הקטינה של הצדדים (הקטינה ילידת 2006) לסך של 1,500 ₪ לחודש בלבד, וזאת לאור נתק מוחלט בין הקטינה לאב מאז ינואר 2016. האב (המערער) תבע להקפאת תשלומי המזונות, ואילו האם (המשיבה) התנגדה לכך.
השופטים נפתלי שילה (אב"ד), עינת רביד ושאול שוחט קיבלו את הערעור בחלקו. הניתוח התמקד במספר נקודות מרכזיות:
ראשית, השפעת נתק קשר על מזונות קטינים: בית המשפט חזר על העיקרון לפיו הורים חבים במזונות ילדיהם מכוח דין אישי (במקרה זה, הדין העברי). אולם, כאשר קיים נתק מוחלט בין קטין להורהו שחייב במזונותיו, כאשר הנתק אינו באשמת ההורה המשלם אלא כתוצאה מהסתה או ניכור הורי מצד ההורה המשמורן, יש מקום לבחון את הפחתת המזונות. במקרה זה, בית המשפט קמא קבע כי הנתק המוחלט בין הקטינה לאביה אינו באשמת האב, וכי האם אחראית לכך. הוא ציטט דוחו"ת מומחים ומומחיות שהצביעו על התנהלות האם וסירוב הקטינה לקשר עם האב. לאור קביעה זו, ובהתאם לפסיקה שהתפתחה בנושא, בית המשפט אישר את הפחתת המזונות.
שנית, חיוב במזונות לאחר גיל 18 (שירות צבאי/שירות לאומי): בית המשפט קמא פסק שהאב יחויב בשליש מזונות עד סיום שירות החובה בצה"ל. אולם, בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור האב בנושא זה. השופט שילה הדגיש כי בנסיבות שבהן קיים נתק מוחלט ועיקש בין הקטינה לאביה, אין מקום לחייב את האב לשלם שליש מזונות לאחר שתבגר ותשרת בשירות חובה בצה"ל. הוא קבע כי לאחר גיל 18, יופטר האב כליל ממזונותיה, וזאת לאור הפגיעה הקשה בזכות האב לקשר עם בתו והנתק המוחלט. עמדה זו משקפת את העיקרון לפיו החובה למזונות לאחר גיל 18, שאינה חובה מוחלטת כמו מזונות קטין, תלויה במידה רבה גם בקשר בין ההורה לילד.
שלישית, רטרואקטיביות הפחתת המזונות: בית המשפט קמא קבע כי הפחתת המזונות תיכנס לתוקף מיום פסק הדין. המערער דרש רטרואקטיביות מיום הגשת התביעה. בית המשפט המחוזי קיבל טענה זו וקבע שהפחתת המזונות (לסך של 1,500 ₪) תחול רטרואקטיבית מיום הגשת התביעה (6.9.17), וכי על האם להשיב את המזונות ששולמו ביתר.
רביעית, הוצאות משפט: בית המשפט דחה את ערעור האב לעניין אי פסיקת הוצאות לטובתו בבית המשפט קמא, וקבע כי ערכאת הערעור לא תתערב בנושא זה למעט במקרים חריגים, ומקרה זה אינו נמנה עליהם. נימוקו של בית המשפט קמא להימנע מהטלת הוצאות ("על מנת לא ללבות עוד יותר את היצרים") נחשב סביר. עם זאת, הוא חייב את המשיבה בהוצאות הערעור בסך 7,500 ₪, לאור קבלת חלק ניכר מהערעור.
לסיכום, בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור בחלקו. ההחלטה מחזקת את המגמה בפסיקה להפחית מזונות במקרים של ניכור הורי חמור ונתק מוחלט בקשר, ומחדדת את העיקרון לפיו חיוב במזונות לאחר גיל 18, במיוחד כאשר אין קשר כלל בין ההורה לילד, אינו אוטומטי ונתון לשיקול דעת בית המשפט, גם כדי למנוע הענקת "פרס" להורה המסית.
