פסק הדין עוסק בתביעה להגדלת מזונות ילדים שהגישה האם כלפי האב, לאור שינוי נסיבות מהותי, ובמיוחד לאור גידול צורכי הקטין בן ה־9 והשתנות המצב הכלכלי של הצדדים.
האם טענה כי ההסכם המקורי עליו חתמו הצדדים ואושר בשנת 2017 כלל סכום מזונות נמוך שאינו תואם עוד את צורכי הילד, בפרט לנוכח העובדה שמדובר בילד הסובל מהפרעת קשב וריכוז ודורש טיפול רפואי ותרופתי מתמשך, וכן עקב עלייה בהוצאות כלליות וחינוכיות.
בנוסף, טענה האם כי מצבה הכלכלי הורע בעוד שהאב שיפר את הכנסותיו. מנגד, האב טען כי לא חל שינוי מהותי וכי האם פועלת ממניעים טקטיים ומתוך רצון להפעיל לחץ כלכלי, כאשר בפועל לא חלה כל עלייה חריגה בצרכים או שינוי ממשי במבנה ההוצאות.
בית המשפט חזר על ההלכה הפסוקה לפיה על מנת לשנות חיוב מזונות שנקבע בהסכם שקיבל תוקף של פסק דין, יש להראות שינוי נסיבות מהותי שלא היה צפוי, המצדיק את ההתערבות. נפסק כי אומנם קיימת עלייה טבעית בהוצאות גידול ילדים, אולם יש לבחון האם עלייה זו היא מהותית במידה המצדיקה הגדלת חיוב המזונות.
בענייננו, בית המשפט מצא כי צורכי הילד אכן גדלו, בין היתר בשל צרכים רפואיים הדורשים מימון מתמשך של תרופות ואבחונים, וכן הוכח כי חלה עלייה ממשית בהוצאות השוטפות.
מנגד, בית המשפט קבע כי לא הוכח באופן ברור שיפור מהותי ביכולת הכלכלית של האב, אך מאזן הנסיבות הכולל מצדיק התערבות מסוימת בסכום המזונות שנקבע.
לפיכך הורה בית המשפט על הגדלת סכום המזונות לסכום המתקרב ל־2,000 ש"ח לחודש, תוך שמירה על חלוקת הנטל בין ההורים בהתאם ליחס ההכנסות, והבהיר כי לא מדובר בשינוי גורף של ההסכם אלא בהתאמה לצורכי הילד המשתנים. הפסק מדגיש את חובת ההורים להתאים את הסדרי המזונות לשינויים ממשיים במציאות החיים, ובפרט כאשר מדובר בילדים עם צרכים ייחודיים, תוך שמירה על עקרון טובת הילד ויכולת ההורים כאחד.
