פסק דין זה עוסק בדחיית ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון בתביעה לאכיפת פסק דין מיום 25.1.17. הערעור נדון בפני הרכב של שלושה שופטים: צבי ויצמן (אב"ד), יעל מושקוביץ וצבייה גרדשטיין פפקין.
הרקע העובדתי והחוזי: ביום 25.1.17 הגיעו הצדדים להסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין. ההסכם קבע שני מסלולים אלטרנטיביים: במשך שנה אחת יפעל האב (המערער) לקבלת אישורים לפרצלציה במגרש עליו בנוי בית הצדדים, כך שהאם והילדים ימשיכו להתגורר בבית והוא יקבל את החלק האחר של המגרש. אם לא יעלה בידו להשיג את האישורים, זכויותיו במגרש יעברו לאישה כנגד ביטול חוב מזונות העבר והיוון מזונות העתיד.
הארכת המועדים וחוות הדעת: ב-25.2.18 הסכימו הצדדים על הארכה של 6 חודשים, כאשר בית המשפט הבהיר שלא תינתנה אורכות נוספות ו"ככל שלא יושלם ההליך יבוצע פסק הדין המוסכם". ב-16.4.18 התקבלה חוות דעת שמאי מטעם בית המשפט לעניין שווי הנכס. ב-8.7.19 קבע מומחה שנכון ל-7.7.19 לא הושלמו ההליכים ליישום הפרצלציה.
התביעה לאכיפה: המשיבה הגישה תביעה לאכיפת פסק דין בטענה שהמערער לא ביצע את הפעולות הנדרשות על ידי הועדה המקומית, כולל רישום זכות מעבר בספרי המקרקעין ורישום החלוקה המוצעת. המערער טען שכל שנדרש ממנו היה הבאת אישורים בלבד ושאלו הומצאו.
החלטת בית המשפט קמא: בית המשפט קבע על סמך חוות דעת מומחים (שמאי וכונס נכסים עו"ד יעקב בראל) שהפרצלציה כרוכה בתשלום מקדמי של 150,000-200,000 ₪ ושאינה ישימה. בית המשפט קבע שהמערער לא פעל לקידום הליך הפרצלציה במשך 4 שנים ללא נימוק הסביר, ודחה את טענתו שחובתו התמצתה בהבאת אישורים בלבד.
עמדת המערער בערעור: המערער טען שבית המשפט שגה בקביעתו שלא פעל בשקידה ראויה, שלא הייתה עליו חובה לבצע את הפרצלציה אלא רק להשיג אישורים, ושניתן לבצע הליך פשוט יותר. כמו כן טען לחוסר שיתוף פעולה מצד המשיבה.
עמדת המשיבה: המשיבה טענה שהוסכם על השלמת הליך הפרצלציה במלואו, שהמערער לא עמד בחובתו גם לאחר הארכת המועד, ושהיא שיתפה פעולה וחתמה על כל התשריטים הנדרשים. כמו כן ציינה שהמערער הצהיר שאין לו יכולת כלכלית להפקיד ערבות בערעור.
החלטת בית המשפט העליון: בית המשפט דחה את הערעור מכוח סמכותו לפי תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, בקבעו שאין מקום להתערב בעובדות ובקביעות המשפטיות של בית המשפט קמא.
הנימוקים המרכזיים:
פרשנות ההסכם: בית המשפט קבע שהוסכם שהמערער ישלים את הליך הפרצלציה "מראשיתו ועד סופו", שאם לא כן אין תכלית להסכם. הדברים עולים מהחלטת בית המשפט מ-25.2.18 שהורתה למערער להשלים את ההליך במלואו.
כוונת הצדדים: כוונת הצדדים הייתה להיפרד – אם בדרך של פרצלציה כנגד המשך תשלום מזונות, ואם בדרך של העברת זכויות המערער למשיבה כנגד ויתור על חובות המזונות. מעת שכשלה דרך הפרצלציה, נותר הסעד של העברת הזכויות.
התנהלות הצדדים: בית המשפט מצא שגם אם תתקבל טענת המערער שחובתו התמצתה בהצגת אישורים, אף זה לא נעשה בזמן הנקצב. המשיבה שיתפה פעולה וחתמה על כל התשריטים הנדרשים. המערער, לעומת זאת, בחר "שב ואל תעשה" – לא קידם את הפרצלציה ולא שילם מזונות או משכנתא.
שיקולי צדק: המערער מנסה "לאחוז במקל משני קצותיו" – להנות מהמקרקעין מבלי לעמוד בהתחייבויותיו. המשיבה נושאת בכל התשלומים לילדים ובמשכנתא מאז פרוץ הסכסוך. לאחר יותר מחמש שנים מניתן פסק הדין, כאשר השלמת הפרצלציה אינה קרובה, הגיעה העת לאכוף את ההסכם.
התוצאה: הערעור נדחה, המערער חויב בהוצאות של 5,000 ₪ שישולמו מהערובה, ויתרת הערובה תושב אליו. פסק הדין ניתן ב-28 בדצמבר 2023, והותר לפרסום ללא פרטי הצדדים.
המקרה מדגים את חשיבות ביצוע הסכמי גירושין בתום לב ואת נכונות בתי המשפט לאכוף הסכמים במקרים של אי-עמידה בהתחייבויות.
