פסק הדין דן בערעור על סירוב בית הדין האזורי לפסול את עצמו, בטענה חמורה מצד המערערת לפיה אחד הדיינים חתם על החלטה כשהיא עדיין "ריקה", וחבריו מילאוה לאחר מכן בתוכן – כלומר, האשמה אפשרית בזיוף שיפוטי. טענת הפסלות נסמכה על סתירה בין תאריך החתימה של הדיין שפרש לגמלאות (19.1.2020) לבין העובדה שההחלטה נסמכת על מסמכים שהתקבלו רק ב־23.1.2020.
לאחר בדיקה מדוקדקת במערכות המחשוב של בתי הדין, קבע בית הדין הגדול כי אכן נפלה טעות סופר בהחלטה קודמת שבה נכתב תאריך שגוי. בפועל, הדיין חתם על ההחלטה ב־29.1.2020, לאחר שהתקבלו המסמכים – ולכן לא נפל כל פגם. נשללה כל אפשרות לחתימה על מסמך ריק או שינוי בתוכן החתום.
בהמשך נדחתה גם טענה נוספת של המערערת בדבר כשירות מומחה רפואי שמונה בתיק – ונקבע כי זו אינה עילה לפסלות אלא לכל היותר טענת ערעור.
לסיכום: טענת הפסלות, שכוללת למעשה האשמה חמורה בזיוף, נדחתה מכל וכל, תוך הבהרה שאין לה בסיס מהותי. מתוך מידה של זהירות, ובשל האפשרות לטעות בתום לב, לא הושתו הוצאות, אך הובהר כי בעתיד לא יינתן פטור דומה כאשר נטענות טענות כה חריפות ללא בדיקה מספקת.
