בפסק הדין שנדון בתיק זה עלתה הסוגיה האם יש לאשר את בקשת הנתבעים לדחייה על הסף של תביעה לפיצוי לפי סעיף 29א לחוק חוזה הביטוח, בשל טענות לניהול הליך מקביל, חוסר יריבות וחוסר עילה.
מדובר בתביעה שהגישו התובעים, קרובי משפחה של המנוח, נגד שלוש חברות ביטוח שונות שבהן בוטח המנוח בפוליסות חיים וביטוחי תאונות אישיות, לאחר שנפטר באורח פתאומי. חברות הביטוח טענו שיש לדחות את התביעה על הסף משום שהתובעים אינם זכאים לתבוע לפי הפוליסות, או שהתביעה זהה לתביעה קודמת שנדחתה.
התובעים טענו כי הם זכאים לתשלום לפי סעיף 29א לחוק חוזה הביטוח, אשר מאפשר למוטבים שלא נקבעו במפורש בפוליסה לקבל את התגמולים מקום שהמוטב מת לפני המקרה הביטוחי. בית המשפט דחה את הבקשה לדחייה על הסף, וקבע כי אין מתקיימת השתק עילה מההליך הקודם מאחר שמדובר בעילה שונה; אין חוסר יריבות שכן התובעים מבססים את תביעתם על הוראות הדין ולא על היותם מוטבים ישירים בפוליסה; ואין מקום לקבוע חוסר עילה שכן הסעדים שהתבקשו מתבססים על עילות משפטיות נפרדות וראויות לדיון. לפיכך, נדחתה בקשת הנתבעות לדחייה על הסף והן חויבו בהוצאות משפט.
