פסק הדין דן בבקשת רשות ערעור בענייני קטינים, אשר הוגשה בידי האם ללא צירוף עמדת האפוטרופוס לדין שמונה לקטינים. הבקשה היא הרביעית במספר, ומופנית נגד החלטות בית הדין האזורי הקובעות הסדרי שהות ופעולות טיפוליות, שלטענת המבקשת סותרות את עמדות המומחים ואף מבטאות הטיה לטובת האב.
בית הדין עמד על כך שהליך זה מצטרף למסכת סכסוכים ארוכת שנים בין הצדדים, שהתנהלותם הפוגענית המשותפת הביאה להחמרה חמורה במצבם הנפשי של ילדיהם. אף שבית הדין קבע כי האם עצמה לוקה בהתנהלותה כלפי הילדים, הוא הדגיש שטובת הקטינים מחייבת בחינה אובייקטיבית, גם אם הדברים נטענים בידי מי שחטא בעצמו לאותה טובת קטין.
נמצא כי שני הצדדים מפרים את החלטות הערכאות, ונוהגים על פי רצונם. בית הדין דחה את טענות האב כי הבקשה הוגשה באיחור, בהדגישו כי בפרט בענייני קטינים אין קושי עקרוני לסטות מכללי הפרוצדורה כאשר עומדת על הפרק טובתם, בייחוד כאשר להורים גישה נגועה באינטרסים אישיים.
בית הדין ביקר את ייצוג האב, שצורפה לו בקשת ארכה "מעורפלת", שבה נטען לאי־יכולת מגיב עקב "מבחן של מנהל בתי הדין", וטען כי הדברים משקפים חוסר הבנה בסיסי בדבר המסגרת הדיונית.
לב הסוגיה – האם סטה בית הדין האזורי מהמלצות המומחים ללא נימוק מספק – נותר תלוי ועומד. לנוכח הספקות הקשים שעלה האם מישהו מההורים דואג בפועל לטובת הילדים, הורה בית הדין לצרף את האפוטרופוס לדין עו"ד סיגל דור כמשיבה לתיק, ולבקש את עמדתה לגופה של בקשת רשות הערעור.
לסיכום: בית הדין קובע עיקרון ברור: בענייני קטינים, גם הורה שאינו פועל בתום לב רשאי להעלות טענות שיש לבדוק לגופן, אך לא על בסיס דבריו אלא על בסיס גורמים ניטרליים, בראשם אפוטרופוס לדין. ההליך נדחה עד לקבלת עמדתה.
