הבקשה הוגשה על ידי האם ("המבקשת") כנגד האב ("המשיב") ונגעה לשתי בקשות קודמות שנדחו בבית המשפט לענייני משפחה. הצדדים הם הורים לקטינה בת כשלוש וחצי שנים. הבקשה הראשונה עסקה במתן צו מניעה שיאסור על האב לפרסם תמונות של בתם הקטינה ברשתות החברתיות. הבקשה השנייה עסקה בהשבת מפגשי האב עם הקטינה למרכז קשר.
רקע והשתלשלות ההליכים: הצדדים ניהלו מערכת יחסים ממנה נולדה בתם הקטינה. לאחר פרוץ מלחמת "חרבות ברזל", האם עברה להתגורר עם הקטינה במיקום אחר ונישאה לבן זוגה הנוכחי. ההליך החל בתובענה שהגיש האב לקביעת זמני שהות, בטענה שהאם מונעת מפגשים בינו לבין הקטינה.
בית המשפט לענייני משפחה הורה על הגשת תסקיר ומינה אפוטרופוס לדין לקטינה. בישיבת קדם משפט שהתקיימה ב-17.07.2024, גובשו הסכמות בין הצדדים, ובהן קיום שלושה מפגשים במרכז קשר ולאחר מכן שני מפגשים שבועיים מחוץ למרכז הקשר, וכן פנייה להדרכה הורית. לאחר שלושה מפגשים חיוביים במרכז הקשר, הוגש דיווח חיובי מעו"ס לסדרי דין, למעט שני אירועים: פרסום תמונות הקטינה על ידי האב ברשתות חברתיות עם מלל המרמז על מניעת מפגשים, ואירוע בו בן זוגה של האם פנה לקטינה כ"אבא".
בעקבות הדיווח החיובי, נקבע כי המפגשים יתקיימו מחוץ למרכז הקשר. האם הגישה בקשה לצו מניעה נגד פרסום תמונות הקטינה ברשתות חברתיות, ובקשה נוספת להשבת המפגשים למרכז הקשר עקב אירועים המעמידים בספק את מסוגלותו ההורית של האב. בית המשפט לענייני משפחה דחה את שתי הבקשות וחייב את המבקשת בהוצאות משפט.
החלטת בית המשפט המחוזי (רשות הערעור): בית המשפט המחוזי (כב' השופטת פאני גילת כהן) דחה את בקשת רשות הערעור של המבקשת. לגבי צו המניעה: בית המשפט קבע כי ההחלטה ניתנה על יסוד הסכמת המבקשת עצמה במהלך הדיון, לפיה הצדדים רשאים לפרסם תמונות של הקטינה, ובלבד שלא יתלווה לכך מלל הקשור להליכים המשפטיים או הכפשה.
לגבי השבת מפגשי השהות למרכז קשר: בית המשפט קמא דחה את הבקשה, בקבעו כי טענות המבקשת בנוגע למסוגלותו ההורית של האב צריכות לקבל מענה במסגרת הדרכה הורית, וכי מטרת המפגשים במרכז קשר הייתה חידוש הקשר לאחר נתק ולא פיקוח מחמת מסוכנות או חוסר מסוגלות הורית. בית המשפט המחוזי אימץ את עמדת בית המשפט קמא וקבע כי ההחלטה נתמכת בתשתית עובדתית רחבה ושקלה את כלל טענות הצדדים וטובת הקטינה.
בית המשפט המחוזי הדגיש כי הוא אינו נוטה להתערב בהחלטות ביניים בענייני משפחה, במיוחד בסוגיות דינמיות כמו זמני שהות, וכי לערכאה הדיונית יתרון בהכרת נסיבות המשפחה. נדחתה גם טענת המבקשת לגבי חיובה בהוצאות משפט, שכן ברירת המחדל בתקנות סדרי הדין האזרחי היא חיוב בהוצאות, ולא נמצאה טעות בשיקול דעת בית המשפט קמא בעניין זה.
בית המשפט המחוזי ציין כי החלטה על קיום מפגשים במרכז קשר היא "נשק יום הדין" ומהווה התערבות משמעותית באוטונומיה של התא המשפחתי, ויש להשתמש בה במשורה. העירבון שהופקד על ידי המבקשת יושב לידיה. ההחלטה ניתנה לפרסום בהשמטת פרטי הצדדים.
