בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון מיום 20.6.2024, שקבעה כי הסמכות העניינית לדון בתביעת המשיבה מסורה לבית המשפט לענייני משפחה.
רקע עובדתי ותמצית ההחלטה קמא: המבקשת והמשיבה הן גיסה וגיסה לשעבר. המבקשת היא אמו של בן זוגה המנוח של המשיבה. המשיבה הגישה תביעה נגד המבקשת בבית המשפט לענייני משפחה, ועניינה אינו מפורט במלואו בסיכום זה, אך ניתן להבין מההחלטה כי היא קשורה ליחסים בתוך המשפחה.
בית המשפט לענייני משפחה קבע כי הסמכות העניינית לדון בתביעה מסורה לו, בהתבסס על סעיף 2 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995. נקבע כי הצדדים הם "בני משפחה" כהגדרתם בחוק (המבקשת היא "הורה של בן זוג" של המשיבה, גם אם בן הזוג נפטר), וכי התביעה עוסקת ב"סכסוך בתוך המשפחה".
טענות המבקשת בבקשת רשות הערעור (עיקריות):
- העדר סמכות עניינית: המבקשת טענה כי התביעה אינה בסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה, שכן היא אינה עומדת בתנאי סעיף 2 לחוק בית המשפט לענייני משפחה. לטענתה, היחסים בינה לבין המשיבה, לאחר פטירת בנה, אינם הופכים אותן ל"בני משפחה" כהגדרת החוק, או שלכל היותר מדובר ביחסים רחוקים שאינם מצדיקים דיון בבית המשפט לענייני משפחה.
- טעות בקביעת "בן משפחה": המבקשת טענה כי פרשנות בית המשפט קמא למונח "בן משפחה" בסעיף 2 לחוק היא שגויה, וכי המקרה דנן אינו נופל לגדרו.
- בקשה לסילוק על הסף: המבקשת שבה וביקשה לסלק את תביעת המשיבה על הסף מחמת העדר עילה, בטענה כי גם אם יוכח כל הנטען בכתב התביעה, אין בידי המשיבה לקבל את הסעד המבוקש.
החלטת בית המשפט המחוזי (כב' השופטת, סגנית הנשיאה ורדה פלאוט): בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור:
- הרחבת מונח "בן משפחה": בית המשפט חזר ואישר את קביעת בית המשפט קמא כי המבקשת והמשיבה הן "בני משפחה" כהגדרתן בסעיף 2 לחוק בית המשפט לענייני משפחה. נפסק כי הגדרת "בן משפחה" כוללת, בין היתר, "הורה של בן זוג". העובדה שבן הזוג (בנה של המבקשת ובעלה של המשיבה) נפטר אינה משנה את המהות המשפחתית שבין המבקשת למשיבה לעניין תחולת החוק. בית המשפט הדגיש כי יש לפרש את הוראות חוק בית המשפט לענייני משפחה באופן רחב, על מנת להגשים את תכליתו – לרכז סכסוכים בתוך המשפחה בערכאה אחת המתמחה בכך.
- סמכות טבועה של בית המשפט לענייני משפחה: נקבע כי בית המשפט לענייני משפחה מוסמך לדון בסכסוכים הנובעים מיחסי קרבה משפחתיים, גם אם אינם מנויים במפורש בסעיפים 2(א)-(ג) לחוק.
- דחיית בקשה לסילוק על הסף: בית המשפט חזר על ההלכה לפיה סעד של סילוק תביעה על הסף יינתן רק במקרים חריגים ונדירים, כאשר ברור שגם אם יוכח מלוא הנטען בכתב התביעה, אין כל אפשרות לקבל את הסעד המבוקש. במקרה דנן, לא מצא בית המשפט כי מתקיימים תנאים אלו, וקבע כי יש לאפשר לתביעה להתברר לגופה.
- התערבות ערכאת הערעור: בית המשפט הדגיש כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהחלטות שמשמעותן המשך ההליכים בתיק, אלא במקרים חריגים בלבד.
תוצאה: בקשת רשות הערעור נדחתה. נקבע כי הסמכות העניינית לדון בתביעה מסורה לבית המשפט לענייני משפחה, והתיק ימשיך להתברר לגופו באותה ערכאה.
