בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניני משפחה בחיפה שחייב את המבקשת בהפקדת ערובה בסך 6,000 ₪ להבטחת הוצאות המשיבים כתנאי להמשך בירור תביעתה לקביעת זמני שהות עם נכדתה.
רקע עובדתי: המבקשת (סבתא) תובעת לקבוע זמני שהות עם נכדתה, בתם של המשיבים. ההליך הגיע לשלב מתקדם לפני ישיבת הוכחות שבמסגרתה הייתה המבקשת אמורה לחקור את העו"ס ואת המשיבים. המשיבים ביקשו לחייב את המבקשת בהפקדת ערובה בהתאם לתקנה 157 לתקנות סדר הדין האזרחי.
החלטת בית המשפט קמא: בית המשפט חייב את המבקשת בהפקדת ערובה של 6,000 ₪ לאחר שבחן את השיקולים הרלוונטיים:
- סיכויי התביעה "שאינם גבוהים" לנוכח עמדת והמלצת העו"ס בתסקיר שלפיה לא נכון לאפשר בניית קשר בין המבקשת לקטינה
- מצבה הכלכלי של המבקשת "שאינו מהמשופרים"
- זכויות הצדדים ו"הקושי הממשי" לגבות הוצאות
- תולדות הסכסוך והשלב אליו הגיע ההליך
בהחלטה מיום 2.12.2024 דחה בית המשפט את בקשת המבקשת לשנות את החלטתו מיום 28.11.2024 בנימוק שכבר נדרש לטענות הצדדים ובחן את השיקולים הרלוונטיים ואין מקום לשנות את ההחלטה.
טענות המבקשת בבקשת רשות הערעור: הבקשה הוגשה בשלב מתקדם של ההליך ממש לקראת ישיבת הוכחות ולכן לא היה מקום להיעתר לה. ההחלטה סותמת את הגולל על תביעתה ועל זכותה לקיים קשר עם נכדתה טרם בירורה לגופה. בית המשפט התעלם ממצבה הכלכלי ומהחלטות קודמות שניתנו בעניינה לרבות בבית המשפט העליון המאשרות טענותיה לגבי יכולתה הכלכלית. בית המשפט האמין ל"שקרים" של המשיבים.
הוראות תקנה 157: תקנה 157 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי בית המשפט רשאי לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע, ואם לא ניתנה הערובה במועד שנקבע יימחק כתב התביעה.
השיקולים להפקדת ערובה כוללים: סיכויי התביעה ומורכבות ההליך, מצבו הכלכלי של יוזם ההליך, מועד הגשת הבקשה ומועד הדיון בה בהתאם לשלב ההליך, זהות הצדדים, התנהלותם ותום ליבם.
קביעות השופט בדחיית בקשת רשות הערעור: השופט קבע כי החלטות הנוגעות להפקדת ערובה הן החלטות דיוניות-ניהוליות המצויות בגדר שיקול דעתה הרחב של הערכאה המבררת. ערכאת הערעור תימנע מלהתערב בהן אלא במקרים חריגים בהם ההחלטה ניתנה בניגוד לדין או גורמת לעיוות דין.
בבסיס סמכות בית המשפט לחייב בהפקדת ערובה שתי תכליות מרכזיות:
- הבטחת תשלום הוצאותיו של הצד הפסיבי ככל שההליך יידחה
- מניעת ניצול לרעה של זכות הגישה לערכאות והרתעה מהגשת הליכי סרק
על בית המשפט לאזן בין שתי התכליות הללו לבין זכות הגישה לערכאות המהווה זכות יסוד.
ניתוח ההחלטה: השופט קבע שבית המשפט קמא שקל ובחן את מלוא השיקולים הרלוונטיים וערך את האיזון הנכון לאחר שנתן דעתו לכלל הנסיבות, כולל מצבה הכלכלי של המבקשת וההשלכות על זכות הגישה לערכאות.
לגבי מועד ההחלטה – על פי התקנה ניתן להגיש בקשה לחיוב בערובה בכל שלב. אמנם רצוי שהחלטות כאלה יינתנו בשלב מוקדם יותר, אך הערכת סיכויי התביעה בתחילת ההליך אינה חפה מקשיים והתמונה מתבהרת בשלבים מאוחרים, בעיקר כשההערכה נשענת על חוות דעת מומחים או אנשי מקצוע כמו עו"ס.
למרות שההליך הגיע לשלב מתקדם, השלב המשמעותי עדיין לפני – שמיעת ראיות וחקירת עדים והגשת סיכומים הכרוכים בעלויות משמעותיות.
תוצאה: בקשת רשות הערעור נדחתה ללא תשובה. אין צו הוצאות.
משמעות משפטית: הפסיקה מחזקת את הגישה שההחלטות על הפקדת ערובה הן בליבת שיקול הדעת הדיוני ושערכאת הערעור לא תתערב בהן אלא במקרים חריגים. החלטות כאלה יכולות להינתן גם בשלב מתקדם של ההליך כאשר התמונה מתבהרת בעיקר על בסיס חוות דעת מקצועיות. המבחן הוא האיזון הנכון בין הבטחת הוצאות הצד השני ומניעת הליכי סרק לבין שמירה על זכות הגישה לערכאות.
