בקשת רשות ערעור הוגשה על החלטת בית המשפט לענייני משפחה מיום 23.2.25 (תלה"מ 66330-07-17, כב' השופטת הבכירה מירה דהן), שדחתה בקשת המבקש להרחבת זמני השהות עם ילדיו.
המבקש (האב) והמשיבה (האם) הם הורים לשני קטינים – נ' (יליד 2012, הנמצא על הרצף האוטיסטי) וא' (ילידת 2017). כיום, הסדרי השהות מתקיימים מדי יום שני כולל לינה, יום חמישי אחה"צ ללא לינה, וכל סוף שבוע שני מיום שישי עד מוצ"ש.
מאז תחילת ההליכים בשנת 2017, האב עותר להרחבת זמני השהות והאם מתנגדת. בדצמבר 2022, לאחר שד"ר רובינסון המליץ על טיפול התנהגותי לקטין, מינה בית המשפט את ד"ר טלי נחום זק"ש כגורם טיפולי לקטין, בעקבות המלצת יחידת הסיוע.
ד"ר זק"ש הגישה מספר דיווחים לבית המשפט, ובכולם המליצה באופן עקבי להרחיב את זמני השהות כך שבכל המפגשים עם האב, כולל יום חמישי, יתקיימו לינות. לדבריה, העובדה שהקטין מאובחן על הספקטרום האוטיסטי מחזקת את הצורך בקשר רציף וחזק עם שני הוריו, והקטיעות המלאכותיות בזמני השהות ללא לינה פוגעות במסגרת המלאה ובתחושת היציבות והביטחון.
בנובמבר 2024 הוגש תסקיר עו"ס שהציג שתי עמדות מנוגדות: מחד, ישנה התנגדות נחרצת של הקטין להרחבת הזמנים, וקיימות טענות של האם על מצבו הנפשי השברירי והתרעות על אלימות ואובדנות; מאידך, העו"ס התרשמה שאין מניעה מבחינת יכולותיו ההוריות של האב לקיים זמני שהות משמעותיים אצלו, ולא התרשמה שישנו סיכון לילדים.
העו"ס ציינה שלא ניתן לנבא את תוצאותיהן של שתי האפשרויות, וכי אין באפשרותה להעריך מהי ההמלצה המותאמת שתשרת את טובת הילדים באופן מיטבי.
בינואר 2025 החליט בית המשפט קמא שלא לשמוע את הקטין, לאור מצבו הנפשי השברירי וחשש שכל לחץ נוסף עלול לגרום לו נזק. באותו חודש ניתנה הערכה פסיכיאטרית מבית החולים איכילוב בעקבות מחשבות אובדניות שביטא הקטין, אך נקבע שאין סכנה אובדנית המחייבת פעולה מידית.
בפברואר 2025 ד"ר זק"ש הגישה עדכון נוסף שבו חזרה על המלצותיה להרחבת הלינות, וציינה כי ככל שהתבנית החדשה תתבסס ועוצמות המאבק המשפטי ישקטו, כך יוטב לקטין להיטמע באופן טבעי לתוך סדרי השינה המעודכנים.
ב-23.2.25 האב ביקש להגיש סיכומים כדי לקבל החלטה בעניין הרחבת זמני השהות, לאחר שבע וחצי שנות התדיינות. באותו יום, בית המשפט קמא נתן החלטה לפיה לא מצא "בשלב זה לשנות זמני השהות שנקבעו ובעיקר על מנת לייצב מצבו של הבן כולל גם באמצעות ייצוב המערכת המשפחתית".
האב טען בבקשת רשות הערעור כי בית המשפט טעה שלא נעתר לבקשתו, שכן כל גורמי המקצוע שמונו המליצו על הרחבת זמני השהות, וכי טענות האם נגדו התבררו כחסרות יסוד.
לטענתו, המשך המצב הקיים פוגע בקטינים ומונע מהם לפתח קשר משמעותי עם אביהם, ההחלטה שניתנה מנוגדת להמלצות המקצועיות ולא נתחמה בזמן, והותרת המצב הקיים נותנת "פרס" לאם שלטענתו מנסה לגמד את דמותו בחיי הקטינים.
מנגד, האם טענה כי המבקש הציג מסד נתונים חלקי, הסתיר את ההחלטה הקודמת מ-19.1.25, וכי ד"ר זק"ש מונתה לצורך טיפול בקטין בלבד ואינה מומחית מטעם בית המשפט. לטענתה, העדכונים שד"ר זק"ש הגישה לא התבקשו על ידי בית המשפט.
האם טענה שהקטין מתנגד להרחבת זמני השהות, שהוא צריך בית מרכזי אחד, שהאב עסוק במאבקו מולה ומתכחש לצרכיו המיוחדים של בנו, ושכל ניסיון להרחיב את זמני השהות יעמיד את הקטין בסיכון.
בית המשפט המחוזי קיבל באופן חלקי את בקשת רשות הערעור. נקבע כי ההחלטה אינה מנומקת ולא ברור מדוע בית המשפט קמא לא קיבל את המלצת ד"ר זק"ש, שחזרה פעם אחר פעם על המלצתה להרחבת הסדרי השהות.
בית המשפט הדגיש שהיעדר הנמקה מצדיק קבלת רשות ערעור, וחשיבות ההנמקה מקבלת משנה תוקף כאשר בית המשפט סוטה מהמלצות גורם טיפולי שמונה על ידו.
אף שד"ר זק"ש לא מונתה כמומחית מטעם בית המשפט, היא התבקשה להגיש המלצות עקב היותה מטפלת של הקטין, ובית המשפט קמא לא נימק מדוע המלצותיה לא התקבלו. גם בתסקיר הובעו עמדות שונות ביחס לשאלת הרחבת הסדרי השהות, והיה על בית המשפט להסביר מדוע העדיף עמדה אחת על פני השנייה.
בית המשפט המחוזי הדגיש כי עמדת כל המומחים הייתה שהתמשכות ההליכים פוגעת בקטין, וייתכן שאין מנוס ממתן החלטה זמנית בשלב זה, אך ההחלטה שניתנה לא התייחסה לשאלה זו והעמידה את הצדדים ואת הקטין בחוסר ודאות.
בית המשפט דחה את עתירתו הראשית של המבקש להורות על הרחבת זמני השהות, אך קיבל את עתירתו החלופית והחזיר את התיק לבית המשפט קמא על מנת שייתן הנחיות בדבר אופן קידום ההליך ויוציא החלטה חדשה ומנומקת בסוגיית הרחבת זמני השהות, תוך התייחסות לעמדות ד"ר זק"ש, המלצות התסקיר וטיעוני הצדדים.
בית המשפט המחוזי חייב את המשיבה בהוצאות ושכ"ט עו"ד לטובת המבקש בסך 10,000 ₪. פסק הדין הותר לפרסום בכפוף להשמטת הפרטים המזהים של הצדדים.
