העובדות המרכזיות: הצדדים, בני העדה הנוצרית יוונית אורתודוכסית, נישאו ב-2013 ולהם שני ילדים קטינים. הם פרודים מינואר 2022 והילדים מתגוררים בבית המשפחה. בין הצדדים מתנהלים מספר הליכים: גירושין בבית הדין הכנסייתי, תביעה רכושית ותביעות בדבר זמני שהות ומזונות.
החלטות בית משפט קמא שעליהן הערעור:
- החלטה מ-28.08.2023 – הורתה על המשך הסדר הקינון ללא נוכחות שני ההורים באותו זמן, למעשה הוצאת המבקשת מהבית בזמני השהות של המשיב.
- החלטה מ-22.09.2023 – דחתה בקשת מזונות אישה זמניים וקבעה מזונות ילדים זמניים בסך 1,200 ₪ לשני הילדים יחד.
טענות המבקשת: טענה כי ההחלטות ניתנו ללא בירור עובדות מספק וללא מתן הזדמנות לטעון. ביחס להחלטה הראשונה – טענה כי אין לה מקום מגורים חלופי ונאלצת לישון ברכב. ביחס למזונות – טענה כי הכנסת המשיב 25,000 ₪ לחודש לעומת מלגת לימודים שלה, ודרשה מזונות של 3,880 ₪ לכל ילד ומזונות אישה.
עמדת המשיב: טען כי ההחלטות נכונות ומבוססות על תסקירי רווחה המומלצים לטובת הילדים. הכנסתו 5,000-8,000 ₪ בלבד והוא מוציא את כל הכנסתו על הבית והילדים, בעוד המבקשת לא משתתפת בהוצאות.
החלטת בית המשפט: השופט קיבל את בקשות רשות הערעור והחליט להחזיר את הדיון לבית משפט קמא. עיקרי נימוקיו:
- הסדר קינון מורכב ויקר – דורש החזקת שלושה משקי בית ומידה רבה של שיתוף פעולה בין ההורים.
- חוסר בחינה מקיפה – בית משפט קמא לא בחן כראוי את מידת שיתוף הפעולה בין ההורים ויכולותיהם הכלכליות לעמוד בעלויות הסדר הקינון.
- קישור בין ההחלטות – הסדרי השהות ומזונות קשורים זה בזה ויש לבחנם יחדיו.
- מצוקת המבקשת – למרות שהסדר הקינון משרת את טובת הילדים, המבקשת נאלצת לישון ברכב מחצית מהשבוע ואין לה פתרון מגורים.
הוראות להמשך: בית המשפט הורה לבחון מחדש את ההסדרים המתאימים לקטינים, כולל מקום שהותם, חלוקת הזמן ההורי והמזונות הזמניים, תוך התחשבות ביכולות הכלכליות ובדרישות הדין האישי. עד אז ימשיכו ההסדרים הקיימים. המשיב חויב בהוצאות של 5,000 ₪.
המשמעות המשפטית: הפסק מדגיש כי הסדרי קינון דורשים בחינה מקיפה של היכולות הכלכליות ושיתוף הפעולה בין ההורים, וכי אין להפריד בין החלטות על הסדרי שהות למזונות זמניים.
