מספר תיק: רמ"ש 2246-02-25 נושא: בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה שדחתה בקשה להשהות הרחבת זמני שהות של אב עם ילדיו, עקב אילוצי עבודה.
רקע עובדתי: הבקשה למתן רשות ערעור הוגשה על ידי המבקש (האב) כנגד החלטת בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופטת הבכירה מירה דהן) מיום 9.1.2025. בהחלטה זו, נדחתה בקשת המבקש להשהות את ההחלטה בדבר הרחבת זמני השהות שלו עם שני ילדיו הקטינים, ביום נוסף בשבוע.
הרקע לתיק הוא תביעה שהגישה המשיבה (האם) ביום 6.10.2024 למזונות שני ילדיהם המשותפים של הצדדים ולקביעת זמני שהות של האב עם הקטינים. ביום 11.11.2024, התקיים דיון בבית המשפט לענייני משפחה, ובתום הדיון ניתנה החלטה בעניין זמני השהות. בהחלטה זו נקבע כי עד לחודש ינואר 2025, זמני השהות של האב עם הקטינים יכללו לינה אחת לשבועיים.
בנוסף, נקבע כי החל מחודש ינואר 2025, יורחבו זמני השהות ליום רביעי החל משעות הצהריים, בשיטת "משמורת משותפת" או "הורות משותפת" מלאה. כלומר, האב יקבל את הקטינים ממוסדות החינוך ביום רביעי, וישהה עמם עד יום חמישי בבוקר, אז יחזירם למוסדות החינוך. בפועל, ביום 9.1.2025, האב הגיש בקשה לבית משפט קמא להשהות את מועד הרחבת זמני השהות ליום רביעי.
המבקש נימק את בקשתו בכך שעבודתו כנהג אוטובוס כרוכה במשמרות ארוכות וקבועות בימי רביעי, והרחבת זמני השהות תפגע ביכולתו להמשיך בעבודתו, ואף עשויה להביא לפיטוריו. הוא טען שאין לו מי שיטפל בילדים בשעות אחר הצהריים בימי רביעי, ולכן אינו יכול לעמוד בהסדרי השהות שנקבעו.
החלטת בית משפט קמא: בית המשפט לענייני משפחה דחה את בקשת המבקש להשהות את הרחבת זמני השהות. בית משפט קמא קבע כי לא נתון בידו שיקול דעת לבטל את ההחלטה שכבר ניתנה, אלא רק במקרים של נסיבות חדשות מהותיות וקיצוניות. הוא ציין כי אילוצי עבודה אינם מהווים נסיבה חדשה כזו, במיוחד כאשר הצדדים ידעו על כך מראש. עוד צוין כי המבקש יכול להיעזר בבני משפחתו לצורך טיפול בקטינים בשעות שבהן הוא עובד.
טענות המבקש בבקשת רשות הערעור: המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט קמא. עיקר טענותיו היו:
- נסיבה חדשה מהותית: המבקש טען כי אילוצי עבודתו והאיום לפיטורים, מהווים נסיבה חדשה ומהותית המצדיקה את שינוי ההחלטה בעניין זמני השהות. הוא חזר על טענתו כי אין לו פתרון טיפולי לילדים בשעות אחר הצהריים בימי רביעי, וכי הדבר יוביל לפגיעה כלכלית קשה בו.
- טובת הקטינים: המבקש טען כי ההחלטה פוגעת גם בטובת הקטינים, שכן היא עלולה לפגוע ביציבותו הכלכלית ולמעשה להקשות על מימוש זמני השהות.
- התמהמהות האם: המבקש טען כי האם מצידה התמהמהה עם הגשת תביעת זמני השהות, ובכך תרמה למצב.
החלטת בית המשפט המחוזי (כב' השופט נפתלי שילה): בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור. עקרונות ההתערבות בהחלטות דיוניות: השופט נפתלי שילה חזר על ההלכה הפסוקה לפיה ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהחלטות ביניים דיוניות של בית משפט קמא, ובמיוחד אלו הנוגעות להסדרי שהות.
התערבות כזו תיעשה רק במקרים חריגים ונדירים, כאשר נפלה טעות מהותית בשיקול דעת, או כאשר נגרם עיוות דין קשה. העדר נסיבה חדשה: השופט קבע כי אילוצי עבודתו של המבקש אינם מהווים "נסיבה חדשה" המצדיקה את התערבות בית הדין. מדובר היה על אילוצים שהיו קיימים וידועים עוד לפני מתן ההחלטה המקורית בעניין זמני השהות.
המבקש אף לא ערער על ההחלטה המקורית שניתנה ביום 11.11.2024. פיתרונות חלופיים וטובת הקטינים: השופט ציין כי המבקש יכול להיעזר בבני משפחתו (כפי שעולה מתשובת האם) לצורך טיפול בקטינים בשעות שבהן הוא עובד, ואין צורך בהכרח להסתייע ב"צדדים שלישיים זרים" בתשלום. ב
כך, עבודת המבקש לא תיפגע, והוא יוכל להמשיך בעבודתו. הדבר משרת גם את טובת הקטינים, שכן הוא מאפשר קיום רציף של זמני שהות. איזון ושיקול דעת: השופט אישר כי בית משפט קמא פעל בשיקול דעת סביר ובאיזון נכון בין טובת הקטינים לבין נוחיות האב, וכי אין הצדקה להתערב בהחלטה.
תוצאה: בקשת רשות הערעור נדחתה. לאור העובדה שערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהחלטות ביניים ובמיוחד כאשר לא הוכח שינוי נסיבות מהותי, בקשתו של המבקש נדחתה. המבקש חויב בהוצאות המשיבה בסך 3,000 ש"ח.
