ערעור על פסק דין בעניין מזונות קטינים, השבת הוצאות, ובעיקר – התביעה הרכושית שבמסגרתה נקבע כי הצדדים זנחו הסכם ממון שחתמו קודם לנישואיהם והנהיגו משטר שיתוף כלכלי מלא.
הצדדים נישאו בפברואר 2009 לאחר שחתמו על הסכם ממון שקבע הפרדה רכושית מלאה. לצדדים שלושה ילדים קטינים. באוקטובר 2018 עזב המערער את בית הצדדים לאחר קרע. הצדדים חתמו אף על הסכם גירושין מותנה בהפסקת ההריון השלישי, אך המשיבה לא הפסיקה את ההריון.
בהסכם הממון נקבע כי כל צד יהיה בעלים של רכוש הרשום על שמו, לא יחול שיתוף על נכסים שיירכשו במהלך הנישואין ויירשמו על שם צד אחד, ורק נכסים הרשומים על שם שני הצדדים יהיו משותפים.
עמדות הצדדים
המשיבה טענה כי הצדדים זנחו בהתנהגותם את הסכם הממון ונהגו בשיתופיות מלאה. הם התנהלו דרך חשבון משותף שאליו הופקדה מלוא הכנסתה וחלק מהכנסתו של המערער, היא קיבלה גישה לחשבונו הפרטי וביצעה העברות כספים, וכל הרכוש צריך להיחשב משותף.
המערער טען כי הסכם הממון תקף ונותר בתוקפו. העובדה שאיפשר למשיבה גישה לחשבונו או שיתף כספים מסוימים לא מלמדת על ביטול ההסכם. שינוי הסכם ממון צריך להיעשות בכתב ובאישור בית משפט, ולא נעשה כאן.
החלטת בית משפט קמא
בית המשפט קיבל את טענות המשיבה וקבע כי הצדדים זנחו בהתנהגותם את הסכם הממון. מצא שהם התנהלו בשיתוף מלא – חשבון משותף, גישה הדדית לחשבונות, העברות כספים, וכי הכספים "התערבבו" ולא ניתן להבחין ביניהם.
בנוגע למזונות – קבע שכל קטין צריך 2,250 ₪ לחודש, השתכרות המערער 26,500 ₪ והמשיבה 14,000 ₪. חייב את המערער ב-3,800 ₪ לאחר עזיבת המשיבה את הבית בתוספת מחצית מדור ו-70% מהוצאות בריאות וחינוך.
החלטת בית הדין העליון
בית הדין העליון קיבל את הערעור באופן חלקי. בעניין הרכושי – דחה את קביעת בית משפט קמא וקבע כי הסכם הממון נותר בתוקפו. הדגיש כי ביטול הסכם ממון בהתנהגות הוא חריג ונדיר ביותר, ושמירה על יציבות ההסכם חיונית.
קבע כי יש להבחין בין הסכמות פרטניות לשיתוף נכסים ספציפיים לבין ביטול גורף של ההסכם. לכן יאוזנו רק הנכסים שהוכח לגביהם שיתוף ספציפי: חשבון בנק איגוד, מניות מיטב דש, מניות קוואלקום, ורכבי הצדדים.
לא יאוזנו: זכויות סוציאליות (קופות גמל ופנסיה), זכויות בחברות סטארט-אפ, וקרנות השתלמות של המערער.
בעניין המזונות – הפחית את החיוב ל-3,800 ₪ הכולל מזונות ומדור (ללא תוספות), ו-60% מהוצאות בריאות וחינוך (במקום 70%).
הפסק מדגיש את חשיבות שמירה על יציבות הסכמי הממון ואת הצורך בהוכחה מובהקת לביטול בהתנהגות, תוך הכרה בשיתופים ספציפיים שהוסכמו על ידי הצדדים.
