בפסק דין זה נדונה תביעה של אם כנגד אבי בתה הקטינה, במסגרתה עתרה האם להטיל על האב קנס יומי בגין אי קיום זמני שהות שנקבעו בפסק דין קודם. האם והאב הם הורים לבת משותפת כבת 13, אשר מתגוררת עם האם.
בעבר התקיים בין האב לבתו קשר הדוק, אשר הלך ונשחק עם השנים, עד לנתק מוחלט שהחל בשנת 2021. בהתאם לפסק דין קודם, היה על האב לחדש את הקשר עם בתו באמצעות תהליך טיפולי ולפעול לקיום הסדרי שהות מדורגים שנקבעו במסגרת ההחלטה.
בפועל, האב לא עשה כל ניסיון לקיום הקשר עם הבת במשך למעלה משנה, לא השתלב בהליך טיפולי, ולא נקט כל צעד לקידום הקשר. האם טענה כי האב מפר את פסק הדין ברגל גסה, מותיר את הקטינה ללא קשר עם אביה, וכי על בית המשפט להפעיל את הסנקציות שנקבעו בהחלטה – קנס יומי בסך 500 ש"ח – בשל אי קיום ההחלטה, במיוחד נוכח הפגיעה המתמשכת בקטינה.
האב טען כי מדובר בבת שאינה חפצה בקשר עמו, כי אין הוא יכול לכפות עליה לפגוש אותו, וכי אינו מבין מדוע מוטלת עליו חובה חד צדדית לפעול לחידוש הקשר. לטענתו, מדובר בילדה בת 13 שיש לכבד את רצונה, והאם לא פעלה לעידוד הקשר אלא רק האשימה אותו בכישלונו. שירותי הרווחה הגישו תסקיר ובו נקבע כי יש להחיל הליך הדרכתי וטיפולי משולב, אך האב לא שיתף פעולה עם המלצות אלו.
בית המשפט הבהיר כי האב הפר את פסק הדין באופן שיטתי, לא עשה ולו ניסיון מינימלי לחידוש הקשר, והדבר עומד בניגוד גמור לחובתו ההורית ולעקרון טובת הילד. נקבע כי כאשר קיימת החלטה שיפוטית ברורה המורה על חידוש קשר, לרבות אמצעים טיפוליים שנקבעו, אין לאפשר להורה להתחמק ממנה בנימוק שהילד אינו מעוניין בקשר – בפרט כאשר לא נעשה דבר מצד ההורה לבחון ולשנות את עמדת הילד.
לאור האמור, בית המשפט קיבל את תביעת האם והורה על הפעלת הקנס היומי בהתאם לפסק הדין הקודם, החל ממועד הפרת ההחלטה ועד ליום מתן פסק הדין, בסך כולל של 82,500 ש"ח. בנוסף, הושתו על האב הוצאות משפט בסך 5,000 ש"ח. בית המשפט הדגיש את חשיבות מילוי אחר פסקי דין בתחום המשפחה, את החובה ההורית לפעול אקטיבית לקיום קשר עם הילד, ואת הנזק הנפשי שנגרם לקטינים בשל נתק הורי הניתן היה למניעה.
