ההליך עסק בבקשת רשות ערעור שהגיש אב על החלטת בית המשפט לענייני משפחה אשר חייב אותו בתשלום מזונות זמניים עבור שני ילדיו הקטינים. בהחלטה נקבע כי האב ישלם מזונות בסך 3,200 ₪ לחודש עבור שני הילדים, בתוספת 40% מהוצאות החזקת המדור וכן מחצית מהוצאות החינוך והבריאות החריגות. האב טען כי סכום המזונות שנפסק אינו ריאלי, כי לא היה מקום להוסיף את הוצאות המדור מעבר לסכום המזונות, וכי ההחלטה אינה מתחשבת בכך שאינו מקיים הסדרי שהות עם הילדים.
בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה וקבע כי ככלל ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהחלטות הנוגעות למזונות זמניים, אלא במקרים חריגים בלבד. נקבע כי ההחלטה של בית המשפט לענייני משפחה מנומקת ומתבססת על פסיקה מקובלת ביחס לגובה מזונות זמניים, ולכן אין הצדקה להתערב בה בשלב מוקדם של ההליך.
עוד נקבע כי סכום המזונות שנפסק תואם את רמת ההכנסות של הצדדים ואת צורכי הילדים, במיוחד נוכח העובדה כי הילדים מתגוררים עם האם וכי בשלב זה אין מתקיימים הסדרי שהות עם האב. בנוסף נקבע כי שאלות הנוגעות לטענות בדבר ניכור הורי או סרבנות קשר אינן רלוונטיות לבחינת החלטת המזונות הזמניים, מאחר שהן מתבררות בהליך נפרד שטרם הוכרע.
לפיכך נדחתה בקשת רשות הערעור ונקבע כי החלטת בית המשפט לענייני משפחה בדבר המזונות הזמניים תיוותר על כנה, ללא חיוב בהוצאות.
