פסק הדין בתיק 1203515/5, שניתן בבית הדין הרבני האזורי בירושלים, עוסק בשאלת תוקפו של הסכם ממון שלא אושר כדין, כאשר הצדדים נהגו לפיו בפועל. הדיון התמקד בתביעה רכושית לפירוק שיתוף בבית מגורים ובפינוי האישה, לצד תביעה נגדית לביטול ההסכם.
רקע המקרה
בני הזוג חתמו על הסכם ממון לפני נישואיהם, אך ההסכם לא אושר בבית המשפט או בפני נוטריון, כנדרש לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג–1973. למרות זאת, במהלך חיי הנישואין, הצדדים נהגו בהתאם להסכם. לאחר הגירושין, הגבר עתר לפירוק שיתוף בדירה הרשומה על שמו, בעוד האישה טענה לזכויות בדירה מכוח שיתוף ספציפי וביקשה לבטל את ההסכם.
עמדות הצדדים
- הגבר: טען כי הדירה נרכשה מכספו האישי ונרשמה על שמו בלבד. הוא הדגיש כי ההסכם, אף שלא אושר, משקף את כוונת הצדדים, והם נהגו לפיו לאורך השנים.
- האישה: טענה כי ההסכם חסר תוקף מאחר שלא אושר כדין, וכי יש לה זכויות בדירה מכוח שיתוף ספציפי, בהתבסס על תרומתה לרכישת הדירה ולניהול משק הבית.
הכרעת בית הדין
בית הדין הרבני קבע כי למרות שההסכם לא אושר כנדרש, יש להעניק לו תוקף משפטי, בהתבסס על עקרונות תום הלב, השתק ומניעות. הדיינים ציינו כי הצדדים נהגו בהתאם להסכם במשך תקופה ממושכת, והאישה לא העלתה טענות נגד תוקפו עד לאחר פרוץ הסכסוך. בהתאם לכך, נקבע כי האישה מושתקת מלטעון נגד תוקף ההסכם, וכי יש לאכוף את הוראותיו.
התייחסות לפסיקה קודמת
בית הדין התבסס על פסקי דין קודמים, בהם נקבע כי הסכם ממון שלא אושר עשוי לקבל תוקף משפטי אם הצדדים נהגו לפיו בפועל. בין היתר, צוין פסק הדין בבע"מ 7734/08, שבו נקבע כי התנהגות הצדדים יכולה להעניק תוקף להסכם לא מאושר, במיוחד כאשר אחד הצדדים מנסה להתנער ממנו בחוסר תום לב.
סיכום
פסק הדין מדגיש כי גם אם הסכם ממון לא אושר כדין, הוא עשוי להיות תקף אם הצדדים נהגו לפיו בפועל, והסתמכו עליו לאורך זמן. במקרה זה, בית הדין קבע כי האישה מושתקת מלטעון נגד תוקף ההסכם, וכי יש לאכוף את הוראותיו, כולל פירוק השיתוף בדירה הרשומה על שם הגבר.
