בפסק הדין, נדונה בקשת רשות ערעור שהגישה ידועה בציבור של מנוח, על החלטת בית המשפט לענייני משפחה שמינה שמאי מקרקעין על מנת להעריך את שווי נכסי העיזבון – חרף התנגדות שני הצדדים.
המערערת טענה שהייתה ידועה בציבור של המנוח משנת 2006 ועד פטירתו ב־2022, בעוד שהמשיבה היא אשתו של המנוח, ממנה לא התגרש רשמית. מחלוקת מרכזית נוגעת להסכם ממון בין המערערת למנוח, שלדבריה אינו מונע ממנה לרשת אותו, שכן מדובר בהסכם העוסק בזכויות רכושיות בלבד, ולא בזכויות במקרקעין, שלשיטת המערערת כן נכללות בעיזבון.
בית המשפט לענייני משפחה מינה שמאי למרות התנגדות הצדדים, במטרה לקבל תמונה מלאה של ערך הנכסים, תוך הפניה לסמכותו למנות מומחה אף ללא הסכמה.
בערעור נטען כי ההחלטה קמא מקדימה את המאוחר, משום שהשאלה שצריכה להכריע תחילה היא זהות היורשים ולא היקף העיזבון. גם המשיבה הצטרפה לעמדה זו, וטענה שמדובר בהוצאה שאינה נדרשת בשלב זה. בית המשפט המחוזי בחיפה, שדן בערעור, קיבל את טענות המערערת והמשיבה וקבע כי מינוי שמאי בשלב זה, עוד בטרם נקבעה זהות היורשות, עלול לסרבל את ההליך ולהטיל הוצאות מיותרות.
לפיכך ביטל את ההחלטה קמא, בציינו כי אמנם מדובר בהחלטה דיונית, אולם נסיבות העניין מצדיקות התערבות. לא נפסקו הוצאות, והערעור התקבל תוך השבת העירבון.
