הסוגיה הנדונה ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בקריות מיום 15.1.2024, אשר קבע את מזונותיה של קטינה (ילידת 2020) בסך 1,400 ש"ח לחודש, וקבע כי הוצאות מדור הקטינה יכללו רק בשיעור של 30% מדמי השכירות בפועל, כאשר האם והקטינה מתגוררות בבית הורי האם ללא תשלום שכר דירה. הסוגיה המרכזית נסבה סביב שיעור המזונות שנקבע, אופן חישוב רכיב המדור כאשר הקטינה מתגוררת עם סביה ללא דמי שכירות, והיקף השתתפות ההורים בהוצאות חריגות.
פרטי המקרה הצדדים (האם והאב) הם הורים לקטינה ילידת 2020. האם הגישה תביעת מזונות עבור הקטינה. המערערת (האם) עובדת כמדריכה בחברת אשראי והשתכרותה נמוכה. המשיב (האב) עובד כמנהל שיווק ובעל הכנסות גבוהות בהרבה. האם והקטינה מתגוררות בבית הוריה של האם, ואינן משלמות שכר דירה.
בית המשפט לענייני משפחה קבע את מזונות הקטינה בסך 1,400 ש"ח לחודש. בנוסף, קבע כי האב יישא ב-30% מהוצאות המדור, וכי במידה והאם והקטינה יתגוררו בשכירות, המדור יכלול גם את ההוצאות הנלוות. לגבי הוצאות חינוך ובריאות, בית המשפט קבע חלוקה של 60% על האב ו-40% על האם. בית המשפט קמא דחה את טענת האם לעניין רכיב המדור וקבע שהאם אינה זכאית לכל חיוב מדור מהאב כל עוד היא מתגוררת בבית הוריה.
טענות המערערת המערערת (האם) טענה כי שגה בית המשפט קמא בקביעת סכום המזונות, וכי הוא נמוך מדי ואינו משקף את צרכי הקטינה ואת פערי ההשתכרות המשמעותיים בין ההורים. היא הדגישה כי האב משתכר סכומים גבוהים בהרבה ויש לו יכולת כלכלית טובה בהרבה משלה.
המערערת טענה כי רכיב המדור שנקבע על ידי בית המשפט קמא שגוי, שכן הוא התבסס על ההנחה שהיא אינה משלמת שכר דירה, וכי יש לכלול רכיב מדור מלא גם במצב זה, שכן מגוריה בבית הוריה היא פתרון זמני ובעתיד היא תידרש לשלם שכר דירה. היא ביקשה להעלות את שיעור המזונות החודשיים ולקבוע רכיב מדור גבוה יותר. כמו כן, היא טענה כי על האב לשאת בשיעור גבוה יותר מהוצאות החינוך והבריאות, לאור פערי ההכנסות.
דיון והכרעה בית המשפט המחוזי (כבוד השופטים חננאל שרעבי, אספרנצה אלון, אריה נאמן) קיבל את הערעור באופן חלקי, והגדיל את סכום המזונות וקבע שינויים ברכיב המדור. בית המשפט חזר על עקרונות הלכת בע"מ 919/15, לפיהם יש להתייחס לצרכי הקטין, ליכולות ההורים ולחלוקת זמני השהות. במקרה זה, כאשר הקטינה צעירה מאוד (כבת 4.5), ההלכה קובעת כי המזונות מוטלים בעיקר על האב.
השופט אריה נאמן, שכתב את פסק הדין המרכזי, קבע כי יש להגדיל את סכום המזונות בהתחשב בצרכי הקטינה ופערי ההשתכרות הניכרים בין ההורים. בית המשפט התייחס לעובדה שהאב מרוויח שכר גבוה משמעותית ובעל זכויות סוציאליות רבות (קרן השתלמות, הטבות), בעוד שלאם אין רכוש והכנסתה נמוכה.
לגבי רכיב המדור, בית המשפט קבע כי גם כאשר האם מתגוררת בבית הוריה, יש לכלול רכיב מדור, שכן מגורים אלו אינם פתרון קבוע, וכי האב צריך לשאת בחלקו בהוצאות המדור. בית המשפט קבע כי עד הגיע הקטינה לגיל 6 (מרץ 2026), חיוב המזונות יעמוד על 2,200 ש"ח לחודש (רטרואקטיבית מ-1.7.2021). בהגיע הקטינה לגיל 6, חיוב המזונות יעמוד על 1,900 ש"ח לחודש. בנוסף, לסכומים אלו יתווסף חיוב מדור בשיעור של 30% מדמי השכירות של האם (כפי שנקבע בבית המשפט קמא) החל ממועד תחילת השכירות.
לגבי הוצאות החינוך והבריאות, בית המשפט קבע כי האב יישא ב-70% מההוצאות, והאם ב-30%, וזאת לאור פערי ההכנסות.
