הסוגייה הנדונה: בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה שדחתה בקשה להורות לעו"ס לסדרי דין לתת המלצות מותאמות בעניין זמני שהות בין קטינה לאביה, בהתחשב בחוות דעת מומחה קיימת.
הרקע העובדתי: צדדים שנישאו ב-2019 ובשנת 2020 נולדה בתם קטינה. הצדדים נפרדו באמצע 2022. האב פתח בהליך יישוב סכסוך ב-11.8.2022 והמשיבה הגישה תובענה ב-8.1.2023. במהלך ההליך התגוררו הצדדים בעיר X והאם עברה עם הקטינה לעיר Y.
זמני השהות הנוכחיים: פעמיים בשבוע בימים ב', ד' ו-ה' בין השעות 16:00-19:00 ובכל שבת שנייה בין השעות 10:00-17:00. ב-21.7.24 הורחבו שעות השהות כך שהאב אוסף את הקטינה ישירות מהגן בשעה 13:00 ומחזירה לבית האם עד 20:00.
חוות דעת מומחה מיום 13.8.2023: הפסיכולוג נימר סעיד קבע כי:
- אין בעייתיות במסוגלות ההורית של הצדדים
- נשללה כל אפשרות לניכור הורי
- יש לקיים זמני שהות שווים עם שני ההורים כולל לינה
- אין מניעה להעברת הקטינה לעיר X ורישומה לגן שם
בקשת האב הנוכחית (16.9.24): האב ביקש מבית המשפט להורות לעו"ס לסדרי דין לתת המלצותיה בעניין זמני השהות, תוך התבססות על חוות דעת המומחה, ולא להמליץ על שינויים הסותרים את ממצאיו.
עמדת האם והאפוטרופא לדין: התנגדו לבקשה וטענו כי על עו"ס לתת חוות דעת עצמאית ומקצועית, ללא הגבלות או הנחיות מקדימות המבוססות על חוות דעת קודמת.
החלטת בית המשפט קמא (16.9.24): דחה את הבקשה וקבע כי:
- על עו"ס לתת חוות דעת מקצועית ועצמאית
- אין להגביל את עבודת עו"ס על בסיס חוות דעת מומחה קודמת
- על בית המשפט לשקול את כל חוות הדעת בתום הליך ההוכחות
טענות האב בבקשת רשות הערעור:
- החלטה קמא יוצרת פגיעה ממשית בזכויותיו ובטובת הקטינה
- המלצות המומחה צריכות להוות נקודת מוצא לעבודת עו"ס
- אין הצדקה להתעלם מממצאים מקצועיים קיימים
- הדרישה לתסקיר "נקי" מותירה את הקטינה במצב אי-ודאות ממושך
קביעות בית המשפט המחוזי:
עיקרון מנחה: פסק דין זה אינו מהווה "פסק דין חלקי" המצדיק רשות ערעור. מדובר בהחלטה דיונית בניהול ההליך שאינה פוגעת בזכויות האב באופן בלתי הפיך.
הכרעות ספציפיות:
- לכל גורם מקצועי זכות לתת חוות דעת עצמאית ללא הגבלות מוקדמות
- עו"ס אינה כפופה למומחה ויכולה להגיע למסקנות שונות
- בית המשפט ישקול את כלל חוות הדעת בשלב מתן פסק הדין הסופי
- אין מדובר בפגיעה בלתי הפיכה המצדיקה רשות ערעור
פגמים פרוצדורליים בהליך: בית המשפט המחוזי ציין כי:
- ההחלטה קמא ניתנה ב-29.9.24 והבקשה הוגשה ב-16.10.24, ללא הסבר להשהיה
- לא הוגש תסקיר עו"ס נדרש לפני המועד הקבוע
- האב לא ביקש דחיית המועד או הבהרות לגבי עבודת עו"ס
תוצאה: דחיית בקשת רשות הערעור וחיוב המבקש בהוצאות בסך 10,000 ש"ח. בית המשפט קבע כי לא מדובר בהחלטה המצדיקה התערבות של ערכאת הערעור, אלא בהחלטה דיונית תקינה בניהול ההליך.
