בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה שדחתה בקשה לעיון חוזר בעניין חיוב המבקש להפקיד ערובה בסך 20,000 ש"ח במסגרת צו הגנה שהוצא נגדו לפי החוק למניעת אלימות במשפחה.
רקע עובדתי: הבקשה למתן רשות ערעור הוגשה על ידי המבקש כנגד החלטת בית המשפט לענייני משפחה באשדוד (כב' השופטת ע' גיא) מיום 21.1.2025. בהחלטה זו, נדחתה בקשתו של המבקש לעיון חוזר בעניין חיובו להפקיד ערובה בסך 20,000 ש"ח.
הרקע לתיק הוא בקשה שהגישה המשיבה לצו הגנה נגד המבקש, על פי החוק למניעת אלימות במשפחה. ביום 24.12.2024, קיבל בית המשפט לענייני משפחה את בקשת המשיבה ונתן צו הגנה נגד המבקש. במסגרת צו ההגנה, נאסר על המבקש להתקרב למשיבה או להטרידה באופן כלשהו.
בנוסף, בית המשפט מצא לנכון לכלול בצו ההגנה חיוב בהפקדת ערובה כספית בסך 20,000 ש"ח, וזאת בהתאם לסעיף 2(א)(ב) לחוק למניעת אלימות במשפחה. החיוב בערובה נבע, בין היתר, מדיווח של עובדת סוציאלית לפיו המבקש מתקשה לווסת את תגובותיו.
המבקש הגיש מספר בקשות לבית משפט קמא, ובהן בקשה לעיון חוזר בעניין חיובו בערובה. הוא טען כי מצבו הכלכלי אינו מאפשר לו להפקיד את הערובה, וכי הוא חש כמי "שנזרק לכלבים" עקב חיוב זה. הוא הציע כי תינתן ערובת צד ג' חלף הפקדת המזומן. עוד טען כי החוק למניעת אלימות במשפחה אינו מיועד למקרים של מתחים, מריבות וצעקות, וכי מטרת הערובה היא הרתעה ולא מימוש מיידי.
החלטת בית משפט קמא (בהקשר לבקשת העיון החוזר): בית המשפט לענייני משפחה דחה את בקשות המבקש לעיון חוזר. בית משפט קמא קבע כי לא הונחה תשתית ראייתית מספקת לכך שהמבקש חסר יכולת כלכלית להפקיד את הערובה, וכי הוא אף לא פירט את מצבו הכלכלי כראוי. בית המשפט ציין כי אף אם המבקש היה מעוניין לערער על עצם החיוב בערובה, היה עליו להגיש ערעור על ההחלטה המקורית מיום 24.12.2024, ולא להגיש בקשות חוזרות ונשנות לעיון חוזר.
טענות המבקש בבקשת רשות הערעור: המבקש הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, ועיקר טענותיו היו:
- מצוקה כלכלית: המבקש חזר וטען כי אין ביכולתו הכלכלית להפקיד את סכום הערובה, וכי הדבר מהווה עול כבד עליו.
- נזקים בלתי הפיכים: המבקש טען כי אי-יכולתו להפקיד את הערובה עלולה לגרום לו נזקים בלתי הפיכים.
- הפקדת ערבות צד ג': המבקש הציע שוב כי הפקדת ערבות צד ג' תספיק למטרת צו ההגנה.
- היקף החוק: המבקש טען כי החוק למניעת אלימות במשפחה לא נועד למנוע מצבים של מתחים ומריבות, וכי הערובה נועדה להרתעה ולא למימוש מיידי.
החלטת בית המשפט המחוזי (כב' השופטת גאולה לוין): בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור. עקרונות ההתערבות בהחלטות דיוניות: השופטת גאולה לוין חזרה על ההלכה הפסוקה לפיה ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהחלטות ביניים דיוניות של בית משפט קמא, ובמיוחד אלו הנוגעות לסעדים זמניים, אלא במקרים חריגים ונדירים בהם נפלה טעות משפטית מהותית בשיקול הדעת, או כאשר נגרם עיוות דין קשה.
העדר שגגה בהחלטת קמא: השופטת קבעה כי לא נפלה כל שגגה בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה לדחות את הבקשה לעיון חוזר. בית המשפט קמא בחן את טענות המבקש לגופן, וקבע כי לא הונחה תשתית ראייתית מספקת למצבו הכלכלי, וכי הוא לא פירט את נכסיו.
העדר ערעור על ההחלטה המקורית: השופטת הדגישה נקודה מהותית: המבקש לא ערער על ההחלטה המקורית מיום 24.12.2024, שבה נקבע חיוב הערובה מלכתחילה. במקום זאת, הוא בחר להגיש בקשות חוזרות ונשנות לעיון חוזר, שנדחו כדין. סמכות בית המשפט וחשיבות הערובה: השופטת ציינה כי לבית המשפט סמכות מפורשת, על פי סעיף 2(א)(ב) לחוק למניעת אלימות במשפחה, לחייב בהפקדת ערובה כחלק מצו הגנה.
חיוב זה נועד להבטיח את קיום הצו ולהרתיע מפני הפרתו, במיוחד כאשר קיימים סימנים לבעיות בוויסות תגובות, כפי שעלה מדיווח העו"ס במקרה זה. מטרת החוק למניעת אלימות במשפחה: השופטת דחתה את טענת המבקש לפיה החוק אינו מיועד למקרים של מתחים ומריבות. מטרת החוק היא למנוע אלימות, בין היתר, על ידי מתן כלים המאפשרים לבית המשפט להגן על קורבנות.
תוצאה: בקשת רשות הערעור נדחתה ללא צורך בתשובה. המבקש חויב בהוצאות המשיבה בסך 5,000 ש"ח.
