פסק דין זה עוסק בדחיית ערעור על החלטת השופטת ר' ערקובי (בסמכותה כרשמת) מיום 30.7.2023 להעביר תביעה נזיקית לבית המשפט לענייני משפחה. פסק הדין ניתן על ידי השופטת תמר אברהמי.
הרקע העובדתי הקשה: המערערת הגישה תביעה נזיקית כנגד שני נתבעים: הנתבע הראשון הוא מי שהיה בן זוגה של אמה, והנתבעת השנייה היא אמה של המערערת. הנתבע הורשע במעשי מין מרובים במערערת ונגזרו עליו 17 שנות מאסר בפועל (תפח"ע 34715-10-20, הכרעת דין מיום 7.12.2022, גזר דין מיום 28.3.2023).
הטענות כנגד האם: המערערת טוענת כי מעשי הנתבע נעשו תחת עינה הפקוחה והמתעלמת של אמה, כי פניות שלה ושל אחרים אל האם נהדפו ולא סייעו לעצור את ההתעללות, וכי האם ידעה ידיעה ממשית על המעשים אך העדיפה את הממון שהיה כרוך בזוגיות עם הנתבע על פני הצלת בתה והפקירה אותה.
שאלת הסמכות: עם הגשת התביעה הוטלו עיקולים זמניים. כאשר הגישה האם בקשה לביטול העיקול, הועלתה שאלת הסמכות העניינית. הרשמת קבעה שהסמכות לדון בתביעה כנגד הנתבע נתונה לבית המשפט המחוזי (כיוון שאינו עוד בן זוגה של האם), אך הסמכות לדון בתביעה כנגד האם נתונה לבית המשפט לענייני משפחה.
החלטת הרשמת: הרשמת קבעה שמתקיימים שני התנאים המצטברים לסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה לפי סעיף 1(2) לחוק:
- זהות בעלי הדין: המערערת והמשיבה הן אם ובת, ולכן מתקיים התנאי הראשון.
- אופי הסכסוך: הסכסוך הוא משפחתי ש"תרם תרומה משמעותית לגיבושה של עילת התביעה". הרשמת ציינה שהמערערת טוענת שהנזק הוא תוצאה של התנהלות או מחדלי האם בהיותה אמה, וכי שני הצדדים רואים את הסכסוך כמשפחתי באופן סובייקטיבי.
טענות המערערת בערעור: המערערת טענה שאין להורות על העברת הדיון ולהוביל לפיצול הדיון רק משום שהאם היא "בן משפחה". לשיטתה, בית המשפט המחוזי קונה גם את הסמכות לדון בעניין האם בהיותה "צד נדרש ומהותי". היא טענה שתוצאה שתחייב אותה להתמודד בשני הליכים בשתי ערכאות בגין אותה מסכת עובדתית תהווה פגיעה קשה ולא מידתית.
החלטת השופטת אברהמי: השופטת דחתה את הערעור תוך דיון מעמיק בסוגיית הסמכות העניינית:
עקרונות הסמכות: השופטת הבהירה שלפי סעיף 1(2) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, נדרשים שני תנאים מצטברים: (1) הצדדים הם בני משפחה; (2) עסקינן בתובענה אזרחית "שעילתה סכסוך בתוך המשפחה".
קיום התנאי הראשון: השופטת קבעה שהמערערת והמשיבה הן אם ובת, והקירבה ביניהן נכנסת במובהק להגדרת "בן משפחה". היא ציינה שהטענה שהמערערת אינה מחשיבה את הנתבעת כאמה אינה משנה עובדה זו, והפנתה לפסיקה הקובעת ש"בני משפחה שקשרם ביולוגי לא יוצאו מהגדרת בן משפחה אך ורק בשל ניתוק הקשר הפיזי ביניהם".
קיום התנאי השני: השופטת קיבלה את ניתוח הרשמת שמצאה שהסכסוך המשפחתי תרם תרומה משמעותית לגיבושה של עילת התביעה. היא ציינה שההנמקה מתיישבת עם תוכן כתב התביעה והעובדות, והולמת את השיקולים שנדונו בפסיקת בית המשפט העליון.
דחיית הטענה לפיצול: השופטת הכירה בקושי שמעלה המערערת לגבי פיצול הדיון, אך ציינה שהקושי יכול לקבל מענה באמצעות סמכויות הנתונות לבית המשפט לענייני משפחה:
- סעיף 6(ו): מאפשר לצרף לתביעה מי שלצורך בירור התביעה נדרש שיהיה צד לה
- סעיף 6(ה): מאפשר צירוף תביעות מבתי משפט שונים לדיון משותף
התפתחויות בהליך: השופטת ציינה שעוקצו של הקושי קהה לאור התפתחויות בהליך העיקרי – הנתבע לא הגיש כתב הגנה וכבר ניתן כנגדו פסק דין בהעדר הגנה ב-8.10.2023. לכן המערערת אינה צפויה לנהל בעניינו הליך רגיל.
דחיית הטענה ל"קניית סמכות": השופטת דחתה את עמדת המערערת שבית המשפט האזרחי יכול "לקנות" סמכות לנוכח קיומו של בעל דין אחר שהסמכות לגביו נתונה לבית המשפט האזרחי. היא התייחסה להחלטה בעניין כהן (רע"א 314/98) עליה נסמכת המערערת, אך מצאה שאין לראות בה הלכה באופן הנטען.
עקרון הוודאות והבהירות: השופטת הדגישה שמצב שבו קיום יחסי משפחה יהיה תלוי במידת הקשר או בראייה הסובייקטיבית בין הצדדים יחטא לצורך בוודאות ובבהירות. היעילות הדיונית מחייבת שכללי הסמכות העניינית יהיו פשוטים וברורים ליישום.
ההלכה בעניין פלונית: השופטת הפנתה להלכה בעניין פלונית (רע"א 8368/18) שקבעה שהסמכות העניינית לדון בתביעה נזיקית שעילתה בעבירות מין במשפחה נתונה לבית המשפט לענייני משפחה, וזאת גם כאשר בן המשפחה הנפגע מתייחס אל בן המשפחה הפוגע "כמי שמוטט במעשיו" את המסגרת המשפחתית.
התוצאה: הערעור נדחה, אין צו להוצאות בהינתן מהות ההליך ומיהות הצדדים. פסק הדין ניתן ב-20 באוקטובר 2023.
המקרה מדגים את יישום כללי הסמכות העניינית של בית המשפט לענייני משפחה במקרים קשים של עבירות מין, את העקרון שקירבה ביולוגית קובעת זיקה משפחתית ללא תלות ביחסים, ואת הכלים הנתונים לבית המשפט לענייני משפחה להתמודד עם פיצול הליכים.
