מספר תיק: רמ"ש 72470-09-24 נושא: ערעור על פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה שדחה תביעה לביטול התחייבות ליתן מתנה במקרקעין, בטענה של "התנהגות מחפירה" מצד מקבל המתנה.
רקע עובדתי: הערעור הוגש על ידי המערער (אח אחד) על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בקריות (כב' השופט ניר זיתוני בתמ"ש 23800-10-22) מיום 1.7.2024. פסק הדין דחה את תביעתו של המערער להורות על ביטול התחייבותו ליתן מתנה במקרקעין לאחיו, המשיב, בנימוק של "התנהגות מחפירה" מצד המשיב. המערער והמשיב הם אחים. המערער הוא הבעלים הרשום של חלקים מסוימים בחלקה ב'ב', והוא העניק למשיב אחיו, ביום 21.1.2021, התחייבות בכתב ליתן לו במתנה את חלקו במקרקעין, ללא תמורה.
העסקה דווחה לרשויות המס ביום 25.1.2021, ובהמשך הגיש המערער "בקשה לרישום מקרקעין בפנקס השטרות (מתנה)" ללשכת רישום המקרקעין, עליה חתם ביום 22.2.2021. במקור, המערער הגיש תביעה קודמת לביטול המתנה (בתמ"ש 20857-07-22), אך תביעה זו נמחקה. לאחר מכן, הגיש את התביעה הנוכחית לבית המשפט לענייני משפחה (תמ"ש 23800-10-22), בה ביקש לבטל את התחייבותו ליתן את המתנה.
המערער טען כי המשיב נהג כלפיו "התנהגות מחפירה" לאחר מתן ההתחייבות, ולכן קמה לו הזכות לחזור בו מההתחייבות, בהתאם לסעיף 5(ג) לחוק המתנה, התשכ"ה-1965.
החלטת בית משפט קמא: בית המשפט לענייני משפחה דחה את תביעתו של המערער לביטול המתנה. בית משפט קמא קבע כי לא הוכחה "התנהגות מחפירה" מצד המשיב. הוא ביסס את קביעתו זו על ממצאי עובדה ומהימנות שקבע במהלך הדיונים, וכן על העובדה שהמערער עצמו מחק תביעה קודמת לביטול המתנה והגיש תביעה חדשה.
טענות המערער בערעור: המערער ערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי. עיקר טענותיו היו:
- התנהגות מחפירה: המערער טען כי בית משפט קמא שגה בקביעתו שלא הייתה "התנהגות מחפירה" מצד המשיב. הוא פירט אירועים והתנהגויות של המשיב שלטענתו מהוות התנהגות מחפירה המצדיקה את ביטול המתנה.
- טעות בקביעת הממצאים: המערער טען כי בית משפט קמא שגה בקביעת ממצאי העובדה והמהימנות ששימשו בסיס לדחיית תביעתו.
- השפעת מחיקת התביעה הקודמת: המערער טען כי העובדה שמחק תביעה קודמת לא צריכה לשמש כנגדו בבחינת טענת ההתנהגות המחפירה בתביעה הנוכחית.
החלטת בית המשפט המחוזי (הרכב השופטים: חננאל שרעבי – אב"ד, אספרנצה אלון, אריה נאמן): בית המשפט המחוזי דחה את הערעור ואישר את פסק דינו של בית משפט קמא. התערבות בממצאים עובדתיים ומהימנות: השופטת אספרנצה אלון (בהסכמת יתר חברי ההרכב) חזרה על העיקרון לפיו ערכאת הערעור לא תתערב בממצאים עובדתיים ובממצאי מהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים ונדירים בהם נפלה טעות ברורה לעין, או כאשר ההחלטה אינה מבוססת על הראיות. במקרה זה, נקבע כי המקרה אינו חריג. בחינת טענת "התנהגות מחפירה": בית המשפט המחוזי בחן את טענת המערער בנוגע ל"התנהגות מחפירה" מצד המשיב. הוא קבע כי בית משפט קמא נימק את החלטתו לדחות טענה זו באופן מפורט ומנומק, בהסתמך על הראיות שהוצגו בפניו ועל התרשמותו הבלתי אמצעית מהצדדים. השופטת אף ציינה שהפסיקה קובעת כי אין רשימה סגורה של מעשים המהווים "התנהגות מחפירה", אך נדרשת רמת חומרה מסוימת. השפעת מחיקת התביעה: בית המשפט המחוזי התייחס לעובדה שהמערער מחק את תביעתו הקודמת לביטול המתנה והגיש תביעה חדשה. עובדה זו חיזקה את קביעת בית משפט קמא בדבר דחיית טענת ההתנהגות המחפירה, שכן המערער לא נתן הסבר סביר למחיקת התביעה הראשונה. סיכום: בית המשפט המחוזי קבע כי הממצאים שנקבעו בפסק דינו של בית משפט קמא תומכים במסקנות המשפטיות שבהן, וכי אין מקום לדחותם.
תוצאה: הערעור נדחה במלואו. פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה אושר. המערער חויב בהוצאות המשיב בסך 15,000 ש"ח.
