פסק הדין דן בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה (כב' הרשם הבכיר יניב לוזון) מיום 27.9.2023, שקבעה כי צו עיכוב היציאה מהארץ כנגד המשיב יבוטל כנגד הפקדה כספית בסך 40,000 ש"ח.
רקע והחלטת בית המשפט קמא: בין הצדדים, המבקשת (האישה) והמשיב (האיש), מתנהל הליך משפטי בבית המשפט לענייני משפחה. במסגרת ההליך, הוצא צו עיכוב יציאה מהארץ כנגד המשיב. המשיב ביקש לבטל את הצו, ובית המשפט קמא קיבל את בקשתו והתנה את ביטול הצו בהפקדת ערבון כספי בסך 40,000 ש"ח.
טענות המבקשת בבקשת רשות הערעור: המבקשת טענה כי טעה בית המשפט קמא בכך שהתיר את יציאת המשיב מהארץ כנגד סכום ערבון נמוך, וכי הדבר יפגע בזכויותיה ובזכויות הקטינים. היא הביעה חשש שהמשיב לא ישוב לארץ ויפעל ללא קושי מהרשות הפלסטינית, כיוון שלטענתה הוא בעל אזרחות אמריקאית ומתגורר בקביעות ברשות הפלסטינית. המבקשת טענה כי אין כל ערובה לכך שהמשיב יחזור לארץ.
קביעת בית המשפט (ערעור): בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור אף ללא צורך בתשובת המשיב, וזאת, בין היתר, עקב שיהוי ניכר בהגשת הבקשה.
- הגשת בקשת רשות ערעור על החלטות ביניים: בית המשפט הדגיש כי התערבות בהחלטות ביניים (כמו ביטול צו עיכוב יציאה מהארץ כנגד ערבון) היא חריגה ביותר ותיעשה רק במקרים נדירים, כאשר נפל פגם מהותי בהחלטה או כאשר נגרם עוול כבד שאינו ניתן לתיקון בהמשך ההליך.
- שיהוי ניכר: על המבקשת הוטלה חובה להגיש את בקשת רשות הערעור במהירות הראויה. מיום מתן ההחלטה (27.9.2023) ועד למועד הגשת הבקשה (1.11.2023), עבר פרק זמן ניכר (כחודש וחמישה ימים), שאינו סביר בהתחשב באופי הדחוף של בקשה לצו עיכוב יציאה מהארץ ובהחלטה בנושא זה. בית המשפט ציין כי תקנה 138(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי מאפשרת דחייה על הסף של בקשת רשות ערעור שהוגשה בשיהוי ניכר, ובפרט שהמבקשת אף הצהירה על כוונתה להגיש ערעור באופן מיידי.
- היעדר נימוק מספק לשיהוי: המבקשת לא סיפקה כל נימוק מספק לשיהוי בהגשת הבקשה, למעט עמימות כללית לגבי תקופת החגים, שאינה מהווה צידוק מספק לשיהוי כה משמעותי.
- העדר התערבות בשיקול דעת: בית המשפט קמא בחן את מכלול הנסיבות, ובכלל זה את החשש מהברחת נכסים מול חופש התנועה, וקבע איזון שאינו מצדיק התערבות ערכאת הערעור. סכום הערבון שנקבע (40,000 ש"ח) נתון לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, ולא נפל בו פגם המצדיק התערבות.
הוחלט: בקשת רשות הערעור נדחתה עקב שיהוי ניכר בהגשתה. לא נפסקו הוצאות.
