בפסק דין זה דן בית המשפט המחוזי בערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה שדחה בקשה לקיום צוואה אחרונה של מנוח מחמת השפעה בלתי הוגנת ומעורבות פסולה של עורך דינו בעריכתה.
עובדות המקרה: המנוח נפטר בינואר 2020 לאחר מאבק בסרטן. המערער היה עורך דינו וערך עבורו מספר צוואות: צוואה ראשונה (2017) הוריש את כל עיזבונו לבנו היחיד, צוואת ביניים (2018) הוריש מחצית לבן ומחצית למאהבתו ד'.
באוקטובר 2019, יום לפני פטירתו, כתב המנוח צוואה אחרונה בכתב ידו במשרד המערער, שבה הוריש את כל עיזבונו לעורך הדין עצמו, תוך הוראה שהמערער יעביר לבן תשלומים חודשיים במשך 84 חודשים.
טענות המערער: המערער טען שהוא אינו יורש אמיתי אלא משמש כ"נאמן" או "צינור" להעברת הכספים לבן. המנוח רצה למנוע מהבן לתבוע את ד' על כספים שהעביר לה בחייו, ולכן יצר מנגנון שבו המערער יתפקד כמנהל עיזבון ויעביר את הכספים לבן בתשלומים על פני שבע שנים עד לתום תקופת ההתיישנות.
טענות הבן: הבן טען שהצוואה נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת ובמעורבות פסולה של המערער. המערער רקם קנוניה עם ד' כדי להשתלט על העיזבון ולמנוע תביעות נגד ד'. הוא שינה את גרסתו במהלך ההליך – תחילה טען שהוא היורש, ובחקירה שינה וטען שהוא רק נאמן.
קביעות בית משפט קמא: בית המשפט מצא שהמערער לא אמין ושינה את גרסתו כאשר הבין שמעורבותו בעריכת הצוואה נחשפת. הוכח שהצוואה נערכה במשרדו תוך שהוא נכח ונתן למנוח פתק עם פרטיו האישיים להעתקה.
המנוח היה חלש פיזית ונפשית, סבל מירידה בזיכרון, וטופל בכימותרפיה ותרופות פסיכיאטריות. ד' העידה לאחר שהחליפה ייצוג שהמערער השפיע על המנוח להדגיש שיטת ההעברה בתשלומים תגן על ד' מפני תביעות.
שינוי הגרסה והשתק שיפוטי: המערער טען עקבית בכל המסמכים שהגיש ובפגישה עם המשפחה שהוא היורש הבלעדי של המנוח. רק בחקירה שינה לפתע את גרסתו וטען שהוא רק נאמן. בית המשפט המחוזי קבע שמעורב עליו השתק שיפוטי ואינו יכול לטעון טענות עובדתיות סותרות באותו הליך. שינוי הגרסה הקיצוני מחזק את המסקנה על מעורבות פסולה והשפעה בלתי הוגנת.
ארבעת מבחני ההשפעה הבלתי הוגנת: בית המשפט מצא שהתקיימו כל ארבעת המבחנים מפסיקת "מרום": המנוח היה חלש פיזית ונפשית בשל המחלה והטיפולים. קיימת זיקה מיוחדת בין עורך הדין למנוח שנשען עליו. המערער השפיע על המנוח באמצעות עצה שלא הייתה נכונה משפטית. נסיבות עריכת הצוואה היו חשודות – כתיבה במשרד המערער עם פתק מוכן מראש.
טעות בדין כעילה נוספת: בית המשפט קבע שגם אם המערער אכן התכוון לשמש כנאמן, הצוואה נערכה מחמת טעות בדין ויש לבטלה. המנגנון שיועץ המערער – העברת הכספים בתשלומים על פני 84 חודשים – לא יכול למנוע תביעות של הבן נגד ד'. המנוח הוטעה לחשוב שטכניקה זו תגן על ד', אך אין לה בסיס משפטי. מדובר בטעות במניע ובדין שמבטלת את הצוואה לפי סעיף 30(ב) לחוק הירושה.
האינטרס של הצדדים: בית המשפט מצא שלמערער ולד' היה אינטרס ברור בעריכת הצוואה: למערער – קבלת שכר טרחה לניהול הכספים במשך שבע שנים (1,000-2,000 ש"ח חודש), ולד' – מניעת תביעות מצד הבן להשבת כספים. השניים פעלו בשיתוף לרקימת מנגנון שיגן על שניהם.
עמדת בית המשפט המחוזי: בית המשפט דחה פה אחד את הערעור וחייב את המערער בהוצאות של 40,000 ש"ח. השופט שילה קבע שפסק הדין מבוסס על קביעות עובדתיות מנומקות היטב ואין עילה להתערב בהן. המקרה מציג "תמונה עגומה" של עורך דין שניצל את חולשת המנוח כדי להשתלט על עיזבונו.
השופט שוחט הדגיש: המנגנון שנקבע בצוואה נועד לטובת שניים – המערער וד', ששניהם היו מעורבים בעריכתה. המערער לא מונה לשמש כנאמן בלבד לטובת הבן, אלא גם להבטיח שזכויות התביעה של המנוח כלפי ד' לא יועברו לבן. הצוואה אינה משקפת את רצונו החופשי של המנוח.
משמעות המקרה: פסק הדין מדגיש את החומרה שבניצול זיקת האמון בין עורך דין למנוח חולה. הוא קובע עקרונות ברורים לזיהוי השפעה בלתי הוגנת ומעורבות פסולה בעריכת צוואות, ומחזק את החשיבות של הגנה על רצונו החופשי של המצווה מפני השפעות חיצוניות פסולות.
