פסק הדין עוסק בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב מיום 14.8.2024, שפסקה מזונותיהם הזמניים של שלושת ילדיהם המשותפים של הצדדים.
המקרה מדגים את המורכבות בפסיקת מזונות זמניים כאשר קיימת מחלוקת על יכולות כלכליות ועל המועד בו אמור לחול החיוב.
הרקע העובדתי כולל בני זוג לשעבר יהודים שמנישואיהם נולדו שלושה ילדים משותפים בגילאים 3, 5.5 ו-7 שנים.
חיי הזוגיות עלו על שרטון וכיום מתבררים ענייניהם חלקם בבית הדין הרבני (תביעת הגירושין, הרכוש והמשמורת) וחלקם בבית המשפט לענייני משפחה (מזונות הקטינים). הצדדים התגוררו יחדיו בדירתם המשותפת עד אפריל 2024 כאשר עזב המבקש את הדירה ושכר דירה למגוריו.
בהתייחס למצבה הכלכלי של המשיבה, קבע בית המשפט קמא שהיא נותרה להתגורר בדירת הצדדים כשהמשכנתא משולמת באמצעות התמורה מהשכרת יחידת דיור בדירה לצדדים שלישיים. המשיבה עובדת כמזכירה ומשתכרת 8,000 ש"ח נטו, ועד לאחרונה עבדה גם כעצמאית בתחום העיצוב והשתכרה כ-2,000 ש"ח נטו. יש לה הוצאות בגין אחזקת הדירה העומדות על כ-1,600 ש"ח לחודש.
לגבי המצב הכלכלי של המבקש, קבע בית המשפט קמא שהוא מהנדס חשמל ולטענת המשיבה מבצע עבודות חשמל בפרויקטים גדולים ולקוחות פרטיים והכנסתו עולה על 100,000 ש"ח לחודש. הוא שוכר דירה בעלות 7,000 ש"ח לחודש. לטענת המבקש, בהתאם לדיווח למס הכנסה לשנת 2023 הכנסתו השנתית נאמדת על 148,312 ש"ח לשנה, שמהווה הכנסה חודשית של 9,500 ש"ח נטו בממוצע.
בית המשפט קמא ציין שהמבקש עבר ביוני 2023 תאונת דרכים קשה שבגינה הוגבל בעבודתו ושכר עובד נוסף לסירוגין, אלא שרק בחודשים יוני-יולי 2023 הכנסות האב עלו לכ-100,000 ש"ח. בית המשפט גם ציין שהמבקש עצמאי והעסק על שמו מאפשר לו שליטה מסוימת על רישום הכנסות והגדרת הוצאות ובכך לזקוף גם חלק מהוצאותיו האישיות כהוצאות העסק.
על בסיס הנתונים, מצא בית המשפט קמא לקבוע שהוא מעריך את פוטנציאל הכנסות המבקש לפחות ככפול מהכנסות המשיבה. באשר לזמני השהות, קבע בית המשפט שביום 25.7.2024 ניתן על ידי בית הדין הרבני פסק דין לפיו תתקיים חלוקת זמני שהות שווה לגמרי בין הצדדים, ועד אז זמני השהות עמדו על 65%-35% לטובת המשיבה.
בית המשפט קמא קבע שבשלב זה פוטנציאל הכנסתו של האב הוא לפחות פי שניים מזה של המשיבה, אולם במקביל שוכר האב דירה ומשלם בגינה כ-7,000 ש"ח בנוסף הוצאות אחזקת מדור, ואלו האם נדרשת להוצאות מדור בלבד. במטרה להבטיח שחלוקת הנטל תהיה הולמת וראויה בהתאם להלכת בע"מ 919/15, חויב המבקש במזונות זמניים מתוכננים.
המזונות שנפסקו כללו: לתקופה שבה זמני השהות היו 65% לטובת המשיבה – עבור הבת מעל גיל 6 בסך 800 ש"ח לחודש ועבור שני הילדים מתחת לגיל 6 בסך 1,600 ש"ח לחודש לכל ילד. מהתקופה שבה החל יישום פסיקת בית הדין הרבני לזמני שהות שווים – 600 ש"ח לבת מעל גיל 6 ו-1,400 ש"ח לחודש לכל אחד מהילדים מתחת לגיל 6. המבקש חויב גם לשאת בהוצאות רפואיות וחינוכיות חריגות בשיעור 60% לעומת 40% למשיבה.
המבקש טען בבקשת רשות הערעור שבית המשפט קמא שגה בקביעת יכולתו הכלכלית ופוטנציאל השתכרותו תוך התעלמות מהנתונים העובדתיים, התעלם מיכולותיה הכלכליות של המשיבה מכל המקורות, נמנע מלקבוע את צרכי הקטינים, לא קבע את היחסיות של היכולות הכלכליות, והטיל עליו באופן שרירותי אחוזי השתתפות בהוצאות חריגות.
בית המשפט המחוזי קבע שלא מצא מקום לתת רשות ערעור לרוב הטענות, למעט לעניין המועד בו קבע בית המשפט קמא שיחל החיוב במזונות הזמניים. הממצא העיקרי של בית המשפט קמא שיש להעריך את הכנסות המבקש על סכום שלא יפחת מכפול מהכנסות המשיבה לא מצא להתערב בו.
בית המשפט הדגיש את ההלכות הברורות לפיהן בפסיקת מזונות זמניים אין בית המשפט דן בניתוח מקיף של הראיות ואינו חייב לבחון את מכלול הראיות. כפועל יוצא מכך, התערבות ערכאת הערעור בסכום המזונות הזמניים לא תעשה אלא במקרים חריגים. פסיקת מזונות זמניים חייבת להיות מהירה, עניינית ומטבעה נשענת על תמונה חלקית.
בית המשפט מצא שבכל הנוגע להכנסות המשיבה התמונה ברורה למדי: היא החלה עבודתה כמזכירה שכירה בדצמבר 2023 ומשתכרת לא יותר מ-8,000 ש"ח נטו לחודש. שומת מס הכנסה לשנת 2023 מעידה שהכנסתה השנתית עמדה על כ-53,000 ש"ח בלבד, כשהכנסת המבקש לפי אותה שומה עומדת על כמעט פי שלושה.
בכל הנוגע להכנסות המבקש התמונה פחות ברורה. הוא עצמאי בתחום עבודות החשמל ולטענתו משתכר לא יותר מ-9,500 ש"ח נטו לחודש. עם זאת, הוכח שמדובר בעסק המגלגל סכומים גבוהים עד כדי כ-100,000 ש"ח לחודש. פירוט חשבון העו"ש העסקי לחודשים ינואר-מרץ 2024 הצביע על הפקדות בסך כ-270,000 ש"ח לתקופה של שלושה חודשים.
בית המשפט ציין שבית המשפט קמא בצדק לא אימץ את עמדת המשיבה לפיה הכנסת המבקש עולה על 100,000 ש"ח לחודש, אך התרשמותו שיש לקבוע את הכנסות המבקש בשיעור שאינו פחות מכפול מזה של המשיבה אינה נראית תלושה מהמציאות באופן שמצדיק התערבות.
לגבי המועד בו יחל החיוב במזונות הזמניים, מצא בית המשפט מקום לקבל את הערעור. הליך יישוב הסכסוך נפתח בספטמבר 2023 כאשר הגישה המשיבה בקשה ליישוב סכסוך. בגדרי אותו הליך ניתנה החלטה ביום 31.1.2024 שחייבה את המבקש במזונות זמניים החל מ-1.1.2024. בעקבות בקשת רשות ערעור, התערב בית המשפט המחוזי באותה החלטה וקבע שתעמוד בתוקפה למשך שלושה חודשים בלבד (ינואר-מרץ 2024).
ביום 2.4.2024 הגישה המשיבה בקשה לחיוב המבקש במזונות זמניים וביום 27.5.2024 הכריע בה בית המשפט קמא לראשונה. באותה החלטה ציין מפורשות שההחלטה הקודמת עמדה בעינה בגין חודשים ינואר-מרץ 2024 וכעת "למעשה על הפרק, מזונות הקטינים החל מחודש אפריל 2024". ההחלטה קבעה מפורשות שתחולתה החל מ-1.4.2024 ואילך.
בנסיבות אלה לא היה ברור מדוע מצא בית המשפט קמא לנכון לקבוע בהחלטתו מושא בקשת רשות הערעור שהחיוב במזונות הזמניים יחול "מיום הגשת הבקשה לישוב סכסוך" שחל בספטמבר 2023. בית המשפט קמא לא נימק החלטתו בעניין זה ולא סיפק הסבר כיצד מתיישבת היא עם החלטותיו הקודמות.
עיון בבקשת המשיבה לפסיקת מזונות זמניים העלה שהמשיבה לא עתרה לסעדים רטרואקטיביים כלשהם וגם בסיכומיה לא מצא בית המשפט זכר לכך. בהיעדר הסבר מניח את הדעת, נראה שקביעת בית המשפט קמא שהחיוב יחול ממועד הגשת הבקשה ליישוב סכסוך מקורה בשגגה והחיוב צריך לחול מחודש אפריל 2024.
תוצאת הערעור: הערעור התקבל באופן חלקי כך שבמקום המילים "מיום הגשת הבקשה לישוב סכסוך" בסעיף 26א' להחלטה יבואו המילים "מחודש אפריל 2024". יתר ההוראות בהחלטה יחולו ככתבן. הואיל ובקשת רשות הערעור התקבלה באופן חלקי בלבד, כל צד ישא בהוצאותיו.
הפסק דין מבהיר עקרונות חשובים בפסיקת מזונות זמניים: הצורך במהירות ובהסתמכות על תמונה חלקית, התערבות מצומצמת של ערכאת הערעור, הצורך בהתחשבות בפוטנציאל השתכרות ולא רק בהכנסות מדווחות, והחשיבות של נימוק נאות למועד תחילת החיוב במזונות.
