השאלה המרכזית בפסק הדין היא האם יש לחייב בעל בגט על רקע טענות האישה להתעללות קשה ומתמשכת, ובפרט כאשר נטען כי הבעל פגע באישה מינית, רגשית וכלכלית לאורך שנים רבות, תוך הפעלת שליטה קיצונית, בידול חברתי ופגיעה בכבודה ובחירותה. הסוגיה כוללת גם שאלות של משמורת, מזונות וכתובה, אך עיקרה נע סביב עילת הגירושין ובחינתה המשפטית וההלכתית.
מדובר בבני זוג שחיים בנפרד זה זמן מה, כאשר האישה טוענת להתעללות קשה מצד הבעל – פיזית, רגשית, מינית וכלכלית – לאורך כל חיי הנישואין. נטען כי הבעל שלט בכל תחום מחיי האישה, מנע ממנה קשרים חברתיים, שלט בכספים, והשפיל אותה באופן שיטתי, כולל במהלך יחסי אישות. האישה הציגה דוחות סוציאליים, חוות דעת מקצועיות, ועדויות משטרה התומכות בתיאוריה. מנגד, הבעל טען שהאישה פועלת ממניעים רכושיים בלבד, ומכפישה אותו בכדי לזכות ביתרון בהליכי גירושין.
בית הדין קובע כי מצטיירת תמונה קשה של מערכת יחסים פוגענית, אשר אינה מאפשרת קיום של שלום בית, ואף מעבר לכך – עולה מהחומר כי מדובר בפגיעה קשה שמהווה בסיס הלכתי לחיוב בגירושין. בית הדין מציין במפורש את מושג ה"מאיס עלי באמתלא מבוררת", אך קובע שבנסיבות אלו – ובפרט לאור אופי ההתעללות, משך הזמן, ועדויות מקצועיות וחברתיות – מדובר ב"מאיסות באמתלא מבוררת" שמצדיקה לא רק חיוב בגט, אלא גם בחינה מחודשת של זכאות לכתובה.
לעניין הכתובה, קובע בית הדין כי אין באמור כדי לשלול מהאישה את כתובתה. לא נמצא כי היא עברה על הדת או סירבה לקיים את חיוביה, ואף אם יטען כי הייתה מרידה, הרי שאין בכך כדי לשלול ממנה את הסכום הכתוב. לעניין המשמורת – בית הדין מאשר את הסדר המשמורת הנוכחי לטובת הילדים, תוך מתן משקל לממצאי גורמי הרווחה.
לסיכום, בית הדין קובע באופן חד-משמעי כי הבעל חייב בגירושין לאור הפגיעה החמורה באישה לאורך תקופה ממושכת, באופן שמגיע כדי חציית גבולות הלכתיים ברורים, לרבות קביעות פסוקות כמו "אין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת".
המקרה מהווה דוגמה מובהקת להיעדר סיכוי לשלום בית, ולצורך בגירושין כדי למנוע המשך פגיעה באישה ובילדים. בית הדין מורה על סידור גט, תוך שמירת זכויות האישה בכתובה ובנושאים הנלווים.
