בפסק דין זה נדונה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה, אשר דחה את בקשת המבקשת להכריז על המשיב כ"אביה הפסיכולוגי" של בתה הקטינה, שנולדה מהפריה מתרומת זרע.
המבקשת, אם חד-הורית, ניהלה מערכת יחסים זוגית עם המשיב לאחר הלידה, כאשר הקטינה כבר הייתה בת שנה וחצי, והם חיו כמשפחה במשך כשבע שנים, במהלכן נוצר קשר רגשי עמוק בין המשיב לבין הקטינה. לאחר פרידת הצדדים, נותק הקשר בין המשיב לקטינה לבקשת האם, ובעקבות כך פנה המשיב בתביעה להסדרי שהות. תביעתו נדחתה מחמת היעדר סמכות, שכן לא הוכר כאב משפטי.
כעת, מבקשת האם להעניק לו מעמד משפטי של "אב פסיכולוגי", כך שבית המשפט יוכל להסדיר את הקשר ביניהם ולקבוע אחריות הורית גם מצד המשיב.
המשיב התנגד לבקשה, וטען כי מדובר במניפולציה משפטית של המבקשת, שמטרתה לכפות עליו אחריות משפטית ואבהות כאשר מעולם לא ביקש או הסכים לכך. לשיטתו, מערכת היחסים הייתה זוגית בלבד, לא הורית, ולא ניתנה הסכמה או כוונה להיחשב כאב כלפי הילדה.
הוא הדגיש כי מעולם לא אומץ ההסדר המשפטי של "אבהות פסיכולוגית" כקטגוריה מחייבת בדין, וכי יש להותיר את הדוקטרינה בגדר עקרון מנחה בלבד בתחום טובת הילד, ולא ככלי להטלת אחריות משפטית.
מנגד, טענה המבקשת כי התנהגותו של המשיב לאורך השנים – שכללה טיפול בילדה, השתתפות בגידולה, החלטות הוריות משותפות, וקשר רגשי עמוק – מעידים על כוונה והכרה בפועל כאב לכל דבר, ויש להחיל על המקרה את עקרונות ההשתק, תום הלב, וההגנה על טובת הקטינה.
בית המשפט לענייני משפחה דחה את הבקשה, בקובעו כי אין להכיר ב"אבהות פסיכולוגית" כמעמד משפטי מחייב אשר יוצר אחריות הורית אוטומטית. נקבע כי על אף ההכרה בחשיבות הקשר הרגשי והעובדתי שנוצר בין המשיב לקטינה, אין בכך כדי לעגן מעמד משפטי מחייב, בפרט כאשר המבקשת עצמה מנעה את הקשר לאורך זמן ולא נקטה הליכים משפטיים לשם כך.
בית המשפט ציין כי ההכרה באבהות מחייבת תשתית נורמטיבית של הסכמה, אימוץ או הכרה משפטית אחרת, אשר לא התקיימה במקרה זה.
כמו כן, נדחתה הטענה בדבר השתק ומניעות, שכן לא מדובר בזכות של האם לכפות אבהות, אלא בזכות של הילדה לקשר ולזהות – שדורשת איזון עדין בין זכויותיה לבין זכויות המבוגר המעורב.
בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור, בקובעו כי החלטת בית המשפט לענייני משפחה אינה מגלה שגיאה משפטית מהותית, וכי סוגיית האבהות הפסיכולוגית דורשת זהירות רבה ואינה יכולה לשמש עוגן משפטי לכפיית מעמד הורִי במקום בו לא ניתנה הסכמה לכך או שהילדה נולדה להורה יחיד מבחירה.
עוד נקבע כי אין להתערב בשיקול הדעת של הערכאה הדיונית, בפרט כאשר מדובר במערך עובדות רגיש ומורכב, וכי ההכרעה מבוססת על תשתית עובדתית איתנה ועל מדיניות משפטית ראויה. לפיכך, הבקשה נדחתה, ללא צו להוצאות.
