פסק דין זה עוסק בדחיית ערעור על החלטת השופטת א' מור-אל (בסמכותה כרשמת) מיום 1.10.2023 לדחות בקשת המערערת להגדיל את סכום הערובה שעל המשיב להפקיד בתיק עמ"ש 14340-01-23. פסק הדין ניתן על ידי השופטת תמר אברהמי.
הרקע וההליכים הקודמים: המשיב הגיש עמ"ש על פסק דין מיום 8.12.2022 מבית המשפט לענייני משפחה. בהחלטה מיום 3.9.2023 התקבלה בקשת המשיב לתקן את כתב הערעור כך שיתייחס גם להחלטה מיום 11.1.2023 מאותו בית משפט.
המערערת ערערה על ההחלטה להתיר התיקון וכן התייחסה לאפשרות לחייב את המשיב בהפקדת ערובה נוספת. בפסק דין מיום 17.9.2023 (ע"ר 8806-09-23) נדחה הערעור על ההחלטה לאפשר תיקון כתב הערעור. לגבי בקשת הערובה הנוספת נקבע שההחלטה מיום 3.9.2023 לא התייחסה אליה, והערעור בעניין זה נמחק.
הבקשה שנדחתה: לאחר זאת הגישה המערערת בתיק העמ"ש בקשה "לחייב את המערער בהפקדת ערובה נוספת ולשלם אגרה עבור הגשת הערעור הנוסף אשר אוחד עם הערעור הקיים". הבקשה הועברה לתשובה ונדחתה בהחלטה מיום 1.10.2023.
החלטת הרשמת: הרשמת בחנה את השיקולים הרלוונטיים: אומדן ההוצאות הצפוי אם ההליך יידחה, מורכבות ההליך והיקפו, מספר המשיבים וגובה הוצאות שנפסקו בערכאה הקודמת. היא ציינה שמדובר בשני מתדיינים, בהליך קמא לא נפסקו הוצאות לטובת המשיבה, מדובר בפסק דין והחלטה באותו עניין שיידונו ויוכרעו במסגרת דיון אחד, ומופקדים בתיק 15,000 ₪.
הרשמת מצאה שאינה מתרשמת בצורך בהפקדה נוספת או שיפסקו הוצאות בהיקף גבוה יותר אם יידחה ההליך. היא הוסיפה שגם אם יפסקו הוצאות נוספות, חזקה על המערער שישלם אותן ולא נטען לחסרון כיס שלו. עוד ציינה שהמערער יכול היה להגיש ערעור נפרד ואז היה נדרש להפקדה נוספת, אולם הוא פנה בבקשה לתיקון שהתקבלה כיוון שהייתה יעילה לדיון.
החלטת השופטת אברהמי: השופטת דחתה את הערעור מכח תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי ללא צורך בתשובה. היא קבעה שמדובר בסוגיה של גובה עירבון בהליך ערעור, שיקול דעתו של רשם בית המשפט בענייני אגרה ועירבון הוא רחב ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור.
דחיית הטענה ל"כלל אוטומטי": השופטת דחתה את עמדת המערערת לפיה יש לקבוע הלכה שבמקרה של היתר לתיקון ערעור שכולל השגה על החלטה שניתן היה להגיש לגביה ערעור עצמאי, יש להתייחס לדבר כאילו מדובר בשני ערעורים שאוחדו ולא כערעור שתוקן.
השופטת קבעה שלא אותרה בערעור הפנייה לפסיקה הקובעת את אשר טוענת המערערת, ולא זה הדין. העובדה שהתיקון שהותר הוא השגה שיכולה הייתה להיות מוגשת כערעור עצמאי יכולה להיות שיקול בשאלת מתן היתר לתיקון ואף בשאלה לגבי גובה העירבון, אך אין כלל שמעת שהותר תיקון כזה, חלים לגביו באופן מובנה הכללים החלים על הגשת ערעור נוסף.
הבהרת הכלל החל: השופטת הבהירה שתקנה 47(ב) לתקנות בית משפט לענייני משפחה קובעת שבית המשפט רשאי להורות על שינוי סכום עירבון, אך אין כלל אוטומטי של חובת הפקדת עירבון נוסף. כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו.
בחינת הנסיבות הקונקרטיות: השופטת בחנה את נסיבות התיק הקונקרטי והגיעה למסקנה שאין להתערב בתוצאת ההחלטה. היא ציינה שלפי ההחלטה אין טענה לחסרון כיס של המשיב, וגם בערעור לא אותרה טענה כזו. המערערת אף העירה שהמשיב כנראה לא היה זכאי להפחתה של אגרה או עירבון לו עתר לכך.
דחיית טענות נוספות: השופטת דחתה את הטענה שהרשמת לא יכלה להתרשם לגבי היקף ההוצאות הצפויות משום שהמערער טרם המציא למשיבה את כתב הערעור המתוקן. היא ציינה שכתב הערעור המתוקן נמצא בתיק מיום 13.9.2023 ועמד לפני הרשמת בעת מתן ההחלטה, ורבות מטענות הצדדים כבר הובאו בעת הדיון בבקשה לתיקון הערעור.
טענות לגוף המחלוקות: השופטת ציינה שלא מצאה בטיעונים האחרים של המערערת כדי לשנות את תוצאות הדיון, לרבות טענות לגופן של מחלוקות שנדונו בבית המשפט לענייני משפחה. היא ציטטה מביטויים קיצוניים של המערערת כמו "צוואה לא כשרה ואף מזויפת", "גניבה. פשוט גניבה", ו"לא רק זייפן וגנב, הוא גם שקרן מוכח".
התוצאה: הערעור נדחה. פסק הדין ניתן ב-12 בנובמבר 2023.
המקרה מדגים את העקרון שאין כלל אוטומטי לחיוב בעירבון נוסף במקרה של תיקון ערעור, את שיקול הדעת הרחב של רשם בית המשפט בענייני עירבון, ואת נכונות בתי המשפט שלא להתערב בשיקול דעת זה אלא במקרים חריגים.
