האישה עתרה לביטול הסכם גירושין שאושר כדין, בטענה שההסכם מקפח אותה קשות ונכפה עליה תחת איום שלא תקבל גט. לטענתה, סכום המזונות שנקבע נמוך משמעותית מהמקובל, הדירה שקיבלה שווה הרבה פחות מדירת הצדדים, היא ויתרה על כתובתה ועל זכויות סוציאליות מהותיות של הבעל – אשר על פי עדותו הגיעו למאות אלפי שקלים. מנגד טען הבעל שההסכם נערך והותאם לאחר מו"מ, עבר מספר טיוטות, והוא העניק לאישה דירה ללא משכנתא, רכב, ונשא לבדו בחובות העסק.
בית הדין דחה את התביעה בקובעו שנטל ההוכחה לביטול הסכם מאושר גבוה במיוחד, ולא הוצגו ראיות לכפייה, טעות או הטעיה. ההסכם נוסח בצורה ברורה, נבדק על ידי הדיין המאשר כולל תיקונים ידניים, ולא הוכח שהאישה לא הבינה את משמעות הסעיפים. לעניין ויתור על זכויות סוציאליות, נקבע כי אף אם הוויתור משמעותי, הרי שיש לו איזון כלכלי בהתחייבויות אחרות שנטל הבעל, ובמכלול – אין מדובר בהסכם מקפח. נקבע גם שאין מקום לטענות בדבר שינוי נסיבות.
הפסק חוזר ומבסס את הכלל כי "הפתח לביטול הסכם שאושר קיים, אך אינו אלא סדק צר", ומזהיר מפני "מקצה שיפורים" להסכם מאושר בדיעבד. למרות הדחייה, נדרש הבעל לעמוד בהתחייבות מוסרית מהדיון – להעלות את המזונות בשליש עם גיוס הילדים ולאפשר לאישה להשכיר את הדירה.
