פסק הדין דן בערעור של אישה על צו פינוי מדירה אשר הוקצתה לבעלה במסגרת חלוקת רכוש בפסק דין חלוט. הדירה, שנרכשה על ידי שני בני הזוג ונרשמה על שמם, הועברה במלואה לבעלות הבעל לאחר התחשבנות מדויקת והעברת סך של 46,000 ש"ח לאישה באמצעות נאמנות. האישה סירבה להתפנות, חרף הפקדת התמורה, וניסתה לעכב את הפינוי תוך העלאת טענות חוזרות ונשנות, לרבות טענות על החלטות שניתנו במעמד צד אחד וטענות לרשלנות ייצוגית של בא כוחה הקודם.
בית הדין קבע כי מדובר בהחלטות חלוטות, שהתבררו ונפסקו כדין, וכי לא נפל כל פגם בהליך. עוד נקבע כי טענותיה של המערערת מהוות ניסיון למשיכת זמן והתחמקות מביצוע ההחלטה, תוך פגיעה חמורה בזכות הקניין של המשיב. נפסק כי לבית הדין קמא שיקול דעת לקבוע סנקציות כספיות כחלופה לפינוי בפועל, אך אין מקום להתערבות הערכאה הגבוהה כאשר לא נתקיים פגם בהליך המהותי או הפרוצדורלי.
הערעור נדחה, צו עיכוב הביצוע בוטל, והמערערת חויבה בהוצאות משפט בסך 10,000 ש"ח – סכום שיוחזר רק אם תפנה את הדירה תוך 60 יום ממועד פסק הדין.
