פסק הדין עוסק בבקשת רשות ערעור על החלטה ששללה מהאישה מזונות אישה, בטענה שההליך מנסה לעקוף פסק דין חלוט לגירושין "דרך הדלת האחורית". המבקשת לא ערערה בזמנו על פסק הדין לגירושין, אשר קבע כי יש לבצע את הגט באופן מיידי ולברר את יתר זכויותיה לאחר מכן. כעת, היא תובעת מזונות בטענה שעדיין לא מיצתה את זכויותיה ולכן אינה חייבת להתגרש.
בית הדין דוחה את הבקשה, בקובעו כי הפירוד בין הצדדים הוא מוחלט, וכי המבקשת הודתה בעצמה בהסכמה עקרונית לגירושין. נטען שהמניע שלה לאי-סידור הגט הוא מיצוי זכויותיה הכלכליות – אך זכות זו כבר נבחנה בפסק הדין לגירושין ולא הייתה עילה לעכב את הגט.
הדיין הרב מיכאל עמוס קובע כי לא ניתן לערער על פסק דין חלוט דרך ערעור על פסיקה נלווית (כגון מזונות), וכי עצם הגשת הבקשה באיחור ללא הצדקה פוגעת בלגיטימיות שלה. הוא אף מפנה לפסיקה קודמת בתיק 861543/6, שם נקבע כי ייתכנו מקרים חריגים בהם גם מסורבת גט ביוזמתה עשויה להיות זכאית למזונות – אך כאן לא מתקיים החריג, כי אין קביעה שהאישה נהגה כך בצדק.
לסיכום: כאשר פסק דין לגירושין הפך חלוט, אין מקום להעלות דרישה לעיכוב הגט או לחיוב במזונות בטענה שזכויות טרם מוצו – במיוחד כאשר זו טענה שהייתה צריכה להישמע בהליך המקורי. בית הדין מדגיש את הסופיות והסדר הדיוני, ומונע שימוש לרעה בזכות הערעור.
