רקע: לפני בית המשפט הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה מיום 1.1.2025. פסק הדין קבע כי המשיבה (האם המיועדת) היא אמה של הקטינה, ילידת 3.6.2024, שנולדה בהליך פונדקאות בגיאורגיה, על בסיס בדיקת רקמות שנערכה לאחר הלידה. המבקשת בבקשה לעיכוב ביצוע היא היועצת המשפטית לממשלה, באמצעות פרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי).
המבקשת טוענת כי אם לא יעוכב פסק הדין, אימהותה של המשיבה תירשם במרשם האוכלוסין, דבר שיקבע "מצב בלתי הפיך". לטענתה, בהתאם לדין הקיים, הכרה בהורות של אם מיועדת בהליך פונדקאות במדינה זרה דורשת צו הורות פסיקתי או הליך אימוץ, ולא רק בדיקה גנטית. המבקשת ציינה כי קיימים שני חוקים עיקריים בנושא: חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ותנאיו), התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק הפונדקאות"), וחוק מידע גנטי, התשס"א-2000. לטענתה, חוק הפונדקאות קובע מסלול ספציפי להכרה בהורות בהליך פונדקאות בישראל, בעוד שכאשר ההליך נעשה בחו"ל, יש לפנות לצו הורות פסיקתי או הליך אימוץ.
המשיבה טוענת מנגד כי הקטינה היא בתה הביולוגית, וכי טובת הקטינה מחייבת הכרה מיידית באימהותה ורישום מלא של הוריה. היא הדגישה כי מדובר בילדה שנולדה כתוצאה מהליך פונדקאות חוקי במדינה זרה, וכי אין הצדקה להשהות את רישומה כאם. המשיבה טענה עוד כי הכרה באימהות על בסיס בדיקה גנטית תואמת את הדין, וכי עיכוב הרישום יפגע בקטינה.
החלטת בית המשפט: בית המשפט דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. השופטת תמר סנונית פורר: השופטת בחנה את שלושת התנאים למתן צו עיכוב ביצוע: סיכויי הערעור, מאזן הנוחות, ותום לב.
- סיכויי הערעור: השופטת קבעה כי סיכויי הערעור של המבקשת אינם גבוהים. היא ציינה כי הפסיקה המתפתחת נוטה להכיר בהורות גנטית, וכי קיים פער בין הדין הקיים (שטרם עודכן לחלוטין) לבין המציאות הטכנולוגית והחברתית. השופטת התייחסה לפסיקת בית המשפט העליון בעניין "האחרונות", שבו הוכרה הורות של אם מכוח בדיקה גנטית גם ללא הליך אימוץ או צו הורות פסיקתי. אמנם, פסק הדין המדובר התייחס למצב של אם בנסיבות שונות (הקפאת ביצית לאחר מות הבעל), אך בית המשפט קמא עשה שימוש בעקרונות שהותוו שם כדי להכיר באימהות גנטית. השופטת הדגישה כי יש חשיבות עליונה להכרה בהורות הביולוגית, וכי טובת הקטינה היא לדעת את זהות הוריה. היא ציטטה את סעיף 7 לאמנה הבינלאומית לזכויות הילד, המעגן את הזכות להכיר את ההורים. לכן, הסיכוי שהערעור יתקבל וכי ייקבע שרק צו הורות פסיקתי או אימוץ יכוננו את הורות המשיבה, נמוך.
- מאזן הנוחות: השופטת קבעה כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת המשיבה והקטינה. עיכוב רישום האימהות עלול לפגוע בקטינה, בזכויותיה ובזהותה. רישום מלא של הורים נותן יציבות וביטחון לקטינה. השופטת דחתה את טענת המבקשת כי מאחר ואבהות המשיב הוכרה, הרי שכל זכויות הקטינה מובטחות ואין כל דחיפות בהכרת אימהותה של המשיבה. היא הדגישה שאי רישום האם עלול ליצור קשיים בירושה, בקבלת שירותים חברתיים ורפואיים ובביטוח לאומי. היא הזכירה גם את פסק הדין בעניין הקטינה מאסותא (64159-11-24) שבו נקבע כי יש להכיר בהורות הגנטית גם אם זו לא הייתה הכוונה המקורית.
- תום לב: השופטת לא מצאה כי מי מהצדדים פועל בחוסר תום לב.
לסיכום: בית המשפט דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע, וקבע כי אין הצדקה לעכב את רישום אימהותה של המשיבה לקטינה במרשם האוכלוסין. היא הדגישה את חשיבות הכרה בהורות הגנטית למען טובת הילד וזכותו לדעת את הוריו.
הערה: יש לציין כי פסק הדין דן בבקשה לעיכוב ביצוע בלבד, ולא בהכרעה סופית בערעור עצמו. הוא משקף את העמדה המקדמית של בית המשפט ואת נטייתו להכיר בהורות גנטית בהיבטים של טובת הקטין.
