עובדות המקרה: המבקש והמשיב 3 הם אחים ושותפים במספר חברות ופעילויות עסקיות. השותפות ביניהם התבססה על יחסים טובים ואמון שהתערערו לאחרונה. המשיבה 1 היא חברה שבבעלות מלאה של המשיבה 2, והיא בעלת זכויות חכירה במגרש בשטח 8,765 מ"ר. המשיבה 2 היא חברה שמחצית ממניותיה מוחזקות בידי המשיב 3.
התובענה: בחודש מרץ 2024 הגיש המבקש תובענה נגד שלושת המשיבים בה עתר לסעדים הבאים:
- סעד הצהרתי עיקרי – הצהרה שהוא בעל 25% ממניות המשיבה 1 מאז 2011 וכי המשיב 3 שימש כנאמן עבורו
- סעד הצהרתי חלופי – הצהרה שהוא בעל 25% מזכויות המשיבה 1 במגרש ומההכנסות שהופקו ממנו
- סעד כספי חלופי – השבת 900,000 ₪ (400,000 ₪ + ריבית והצמדה) שהעביר למימון רכישת הזכויות במגרש
- סעד מתן חשבונות הנוגעים למשיבה 1
הרקע לתובענה: בשנת 2011 פנה המשיב 3 למבקש בהצעה עסקית: תמורת 400,000 ₪ ותשלום נוסף של 100,000 ₪ במזומן, תרכוש המשיבה 1 את הזכויות במגרש והמבקש יזכה ב-25% ממניותיה או לפחות 25% מהזכויות במגרש. המבקש העביר את הכספים על בסיס הסכמה שהמשיב 3 יחזיק במניותיו בנאמנות.
בעיית המניעויות: ב"כ המשיבות 1 ו-2 הופיע ברשימת המניעויות של השופט. בית המשפט דרש הבהרות מהמבקש בעניין הצורך בצירוף החברות להליך.
הסתירה עם ההליך הקודם: המשיב 3 טען שבתצהיר מ-2013 בהליך משפחתי קודם הצהיר המבקש כי:
- אין לו כל חלק ונחלה במשיבות או בנכסי המקרקעין של המשיב 3
- הסכום של 400,000 ₪ הועבר כהלוואה ולא כחלק מעסקת נדל"ן
- המגרש נרכש תמורת מיליוני שקלים והסכומים שהעביר היוו חלק קטן מהתמורה
החלטת בית המשפט קמא: בית המשפט קבע לסלק את התביעה נגד המשיבות 1 ו-2 ולמחקן מההליך משני טעמים:
- אי נחיצות הצירוף – לא היה מקום לכתחילה לצרפן כנתבעות
- השתק שיפוטי וחוסר תום לב – המבקש טען טענות סותרות בהליכים שונים
עקרונות משפטיים – צירוף צדדים שלישיים:
סעיף 6(ו) לחוק בית המשפט לענייני משפחה: מאפשר לבית המשפט לצרף לתובענה "מי שלצורך בירור התובענה והכרעה בסכסוך נדרש שיהיה צד לה".
שיקולי הצירוף: בית המשפט צריך לבחון:
- האם הצדק והתועלת בצירופו של הצד השלישי עולים על הפגיעה בעניינו
- האם ניתן לברר את התובענה ולהכריע בסכסוך ללא נוכחותו של הצד השלישי
- מידת הפגיעה בצד השלישי מעצם צירופו
המדיניות הפסיקתית: השימוש בסמכות הצירוף נעשה במשורה ובצמצום, כדי למנוע פגיעה בצדדים שלישיים שאינם בני משפחה.
החלטת בית המשפט המחוזי:
עקרון אי ההתערבות: בית המשפט הדגיש שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות דיוניות-ניהוליות אלא במקרים חריגים למניעת עיוות דין.
בחינת הצורך בצירוף החברות:
- ישויות נפרדות – המשיבות הן ישויות משפטיות נפרדות מבעליהן
- מיקוד הסכסוך – הסכסוך הוא למעשה בין המבקש והמשיב 3
- העדר התקשרות חוזית – אין טענה להתקשרות חוזית בין המבקש למשיבות
- חולשת הקשר – המרחק בין העברת הכספים לחשבון המשיבה 1 לבין הטענה לזכאות ב-25% ממניותיה הוא רב
ההשתק השיפוטי: אף שזו אינה טענת סף וטעונה בירור, יש בתצהיר מההליך הקודם כדי להטות הכף לדחיית הבקשה, בהתחשב בעקרון תום הלב בניהול הליכים משפטיים.
סוגיית המניעויות: בית המשפט לא התייחס לטענות בעניין זה מאחר שלא הוגשה בקשה לפסילת המותב – הפלטפורמה הדיונית המתאימה לבירור עניין זה.
התוצאה: בקשת רשות הערעור נדחתה. המבקש חויב בהוצאות:
- 5,000 ₪ למשיבות 1 ו-2
- 2,500 ₪ למשיב 3
עקרונות כלליים: פסק הדין מדגיש את החשיבות של:
- זהירות בצירוף צדדים שלישיים לתובענות משפחתיות
- שמירה על עקרון תום הלב בהליכים משפטיים
- מניעת שימוש לרעה במערכת המשפט
- הכרה בישויות משפטיות נפרדות ובצורך להצדיק "דילוג" מעל מסכי ההתאגדות
החלטה זו משקפת את המדיניות המצמצמת של בתי המשפט לענייני משפחה בצירוף גורמים עסקיים לסכסוכים משפחתיים, תוך שמירה על האיזון בין הצורך בפתרון כולל לבין הגנה על זכויות צדדים שלישיים.
