רקע עובדתי: המבקש הגיש בקשה דחופה למתן צו מניעה זמני למנוע שינוי מצב נכסי וכספי בעזבון אמו המנוחה. הבקשה נדחתה תחילה אך לאחר בקשה לעיון חוזר ניתן צו מניעה ארעי ביום 4.2.2024. משיבה 2 (מנהלת העזבון) התנגדה לבקשה וביקשה צירוף כל הצדדים הרלוונטיים והפקדת ערובה להוצאות.
ההחלטה קמא: בית המשפט קמא קיבל את טענות המשיבה וקבע:
- צירוף צדדים: נדרש תיקון הבקשה לכלול את כל הצדדים הרלוונטיים מהתיק העיקרי
- הפקדת ערובה: חיוב המבקש בערובה של 50,000 ₪ כתנאי להמשך ההליך
- ביטול הצו הארעי: הצו בוטל עקב חוסר תום לב – המבקש לא גילה שבקשתו לעכב ביצוע פסק דין נדחתה
טענות המבקש בערעור: המבקש טען שבית המשפט שגה בביטול הצו, בדרישת צירוף צדדים ובחיוב ערובה. טען שפעל בתום לב והגיש את הבקשה למחרת הגשת התביעה העיקרית. הדגיש את הצורך בהגנה על ילדי המנוחה מפינוי מיידי.
הכרעת בית המשפט: השופט דחה את בקשת רשות הערעור בעיקרה, תוך מתן משקל לעקרון שערכאת הערעור נמנעת מהתערבות בהחלטות בעניין סעדים זמניים אלא במקרים חריגים. המבקש חזר על טענות שכבר נדחו בבקשות רשות ערעור קודמות.
התערבות חלקית: השופט התערב בנקודה אחת – ביטול חיוב הערובה של 50,000 ₪. זיהה טעות משפטית בהחלטה קמא:
- המשיבה ביקשה ערובה לפי תקנה 96(ג) (ערובה בהליך סעד זמני)
- בית המשפט קמא חייב לפי תקנה 519 (ערובה בהליך עיקרי)
- עירבוב בין סוגי הערובה: השופט קבע שמדובר ב"עירוב מין בשאינו מינו"
הנימוק המשפטי: מאחר שהצו הארעי בוטל, התייתר הצורך בערובה לפי תקנה 96(ג) לסדר הדין האזרחי. השופט מצא זאת כטעות משפטית המצדיקה התערבות אף ללא תשובת הצד השני.
התוצאה:
- דחיית בקשת רשות הערעור בעיקרה
- ביטול חיוב הערובה של 50,000 ₪ כתנאי להמשך ההליך
- הוראה להגשת בקשה מתוקנת לצו מניעה עם כל הצדדים הרלוונטיים
- אפשרות לשקול ערובה עתידית לפי תקנה 96(ג) במסגרת הבקשה המתוקנת
פסק הדין מדגיש את החשיבות של דיוק משפטי בהבחנה בין סוגי ערובות שונים ואת הגבולות של התערבות ערכאת הערעור בהחלטות על סעדים זמניים.
