בפסק הדין דן הרכב שופטי בית המשפט המחוזי (כב' השופטת בלהה טולקובסקי, סג"נ – אב"ד, כב' השופט צבי ויצמן וכב' השופטת יעל מושקוביץ) בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה (כב' השופטת ה' מלר-שלו), שדחתה על הסף בקשת רשות ערעור על פסק בוררות וכפועל יוצא אישרה את פסק הבוררות שקבע כי למבקשת אין זכויות ירושה בעזבון המנוח.
רקע: המנוח מצא את מותו בתאונת דרכים בדצמבר 2016. המבקשת טענה כי הייתה בת זוגו של המנוח וידועתו בציבור מיום 11.3.2003 ועד פטירתו, ולפיכך יש לה זכויות ירושה בעזבונו מכוח סעיף 55 לחוק הירושה.
בין הצדדים התנהלו מספר הליכים משפטיים בבית המשפט לענייני משפחה הנוגעים לעיזבון המנוח, לרבות בקשה למתן צו ירושה שהגיש המשיב 1 (בנו של המנוח) והתנגדות לבקשה שהגישה המבקשת.
לאחר הצעת בית משפט קמא, הצדדים הסכימו להעביר את ההליכים להליך "גישבור" (גישור ובוררות) בפני כב' השופטת (בדימוס) נ' מוניץ. בדיון הראשון לפני הבוררת הוסכם כי השאלה שתידון ותוכרע תחילה היא שאלת זכויות הירושה של המבקשת ביחס לזכויותיה לרשת את המנוח כידועה בציבור.
לאחר שמיעת ראיות והגשת סיכומים, הבוררת קבעה בפסק הבוררות כי למבקשת אין כל זכויות ירושה ברכושו של המנוח. לאחר מתן פסק הבוררות, ייצוגה של המבקשת הוחלף, והיא הגישה בקשת רשות ערעור על פסק הבוררות. בבקשה זו טענה המבקשת לביטול פסק הבוררות, בין היתר בטענה כי אין תוקף להסכם בוררות העוסק בקביעת סטטוס בענייני מעמד אישי.
ההליך בבית משפט קמא והטענות העיקריות:
בית משפט קמא דחה על הסף את בקשת רשות הערעור על פסק הבוררות וקבע כי:
- בין הצדדים גובש הסכם בוררות שיסודו בהחלטת בית המשפט מיום 3.8.2023
- המבקשת לא טענה בשלב כלשהו להעדר הסכם בוררות ושיתפה פעולה באופן מלא עם הליך הבוררות
- הסכם הבוררות אינו כולל הסכמה על מנגנון ההשגה שנקבע בסעיף 29ב' לחוק הבוררות
- לפיכך, החלופה העומדת למבקשת להשיג על פסק הבוררות היא בקשה לביטול הפסק לפי סעיף 27 לחוק הבוררות, אך היא לא פעלה להגשת בקשה כזו
המבקשת טענה בבקשת רשות הערעור כי הבקשה מעוררת שאלה עקרונית בעלת חשיבות ציבורית – האם ניתן להעביר להליך בוררות עניינים שהם בסמכות ייחודית של בית המשפט לענייני משפחה, ובפרט הליך בוררות העוסק בנושאים שאינם יכולים לשמש נושא להסכם בוררות.
המשיבים טענו כי המבקשת לא הגישה בקשה לביטול פסק בוררות והמועד להגשתה חלף, וכי היא אינה זכאית להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הבוררות מאחר שהסכם הבוררות לא כלל הסכמה בדבר אפשרות לערער על פסק הבוררות.
החלטת בית המשפט המחוזי
בית המשפט החליט לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. זאת מכיוון ששאלת סמכותו של בורר לדון בקביעת זהות יורשיו של אדם שנפטר מעוררת סוגיה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים.
בשאלת סמכותו של בורר לדון בקביעת זהות יורשיו של אדם שנפטר:
בית המשפט קבע כי סעיף 3 לחוק הבוררות קובע ש"אין תוקף להסכם בוררות בעניין שאינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים". בהקשר זה נפסק כי הסכם בוררות לא יחול על עניינים שההכרעה בהם היא בעלת תוקף חפצי (in rem), כלומר, כלפי כולי עלמא, ובכלל זה סכסוכים שנוגעים לקביעת זהות יורשיו של אדם.
בית המשפט הדגיש כי קביעת זהות יורשיו של אדם שנפטר וטרם ניתן צו ירושה בעניינו נכללת בגדר הנושאים שהצדדים אינם יכולים להקנות לבורר סמכות לדון ולהכריע בהם.
בשאלת תוקפו של הסכם הבוררות:
בית המשפט קבע כי הסכם הבוררות ביחס לתיקי המשפחה מגולם בהחלטת בית המשפט מיום 3.8.2023, ובפרוטוקול ישיבת הבוררות הראשונה. כמו כן, הסכם הבוררות אינו כולל הסכמה על מנגנון ההשגה שנקבע בסעיף 29ב' לחוק הבוררות.
למרות שהבוררת חרגה מסמכותה כשהכריעה בשאלת זכויות הירושה של המבקשת, בית המשפט פסק כי המבקשת מנועה מלטעון כנגד הסכם הבוררות מטעמים של חוסר תום לב, מניעות והשתק, מכיוון שהיא הסכימה להליך הבוררות ושיתפה פעולה באופן מלא עם ההליך מבלי שהעלתה טענה בדבר היעדר סמכות.
ההכרעה:
בית המשפט החליט לקבל את הערעור באופן חלקי כדלקמן:
- בכל הנוגע לאישור פסק הבוררות – פסק הבוררות יאושר רק בכל הנוגע לקביעות העובדתיות שבו, בעוד ששאלת מעמד המבקשת כיורשת תוכרע על ידי בית משפט קמא בפסק דין מנומק על פי הקביעות העובדתיות שבפסק הבוררות.
- אשר לבקשה להעברת הבוררת מתפקידה – ההוראה לסגירת תיק הבקשה בוטלה. בית המשפט קמא ידון בבקשה להעברת הבוררת מתפקידה ויכריע בה לגופה.
בנסיבות העניין, בית המשפט לא ראה לעשות צו להוצאות בערכאתו.
פסק הדין ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים.
