בפסק הדין נדונה תביעת אם להצהרה על אבהותו של אדם כלפי בנה הקטין שנולד לאחר קיום קשר זוגי קצר ביניהם, וזאת לאחר שהנתבע הכחיש את דבר קיומו של קשר מיני עמה.
התובעת טענה כי הרתה לנתבע לאחר פגישות אינטימיות שהתנהלו במהלך תקופה קצרה, ואף הציגה תכתובות, תצלומים משותפים, ראיות על לינה משותפת ותגובותיו של הנתבע עם היוודע דבר ההיריון כתמיכה לגרסתה. הנתבע מנגד טען כי מדובר בקשר חברי בלבד, כי התובעת ניסתה להרות ממנו באופן מכוון, כי יש לו הפרעות פוריות, וכן כי קיים ספק באשר לתקופת הפוריות של התובעת.
לאחר שמונה מומחה רפואי לבחינת מועד ההתעברות, נקבע כי מועד זה תואם את התקופה שבה התקיימו פגישות בין הצדדים. בית המשפט קבע כי גרסת התובעת עדיפה, עקב תמיכתה בראיות חיצוניות והעדר עקביות בעדות הנתבע.
נוכח הסירוב העיקש של הנתבע לבצע בדיקת רקמות, קבע בית המשפט כי סירובו נזקף לחובתו לפי סעיף 28ד לחוק מידע גנטי, ולפיכך, אף מבלי לערוך בדיקה גנטית, ניתן לקבוע את אבהותו על בסיס מאזן הסתברויות. לפיכך, נקבע כי הנתבע הוא אבי הקטין, תוך דחיית טענותיו העובדתיות והרפואיות, וחיובו בהוצאות משפט.
