בית המשפט המחוזי דחה ערעור על פסק דין חלקי של בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון מיום 11.9.22, וקבע כי על פי הסכם ממון שאושר, המשיבה זכאית ל-50% מהזכויות בדירה הרשומה על שם הצדדים בתל אביב, בנוסף לחיוב המערער לרכוש לה דירת 4 חדרים באזור בקעת אונו.
רקע והליכים קודמים: המערער והמשיבה הם בני זוג. ביום 15.11.2017 חתמו הצדדים על הסכם ממון, שאושר וקיבל תוקף של פסק דין. במסגרת הסכם הממון, שולבו שני הסכמים קודמים שנחתמו ביניהם.
בסעיף 19 להסכם הממון נקבע כי במועד פרידת הצדדים, המשיבה תהיה זכאית לדירה בת 4 חדרים באזור בקעת אונו שתירכש על ידי המערער.
בנוסף, בסעיף 22 להסכם הממון נקבע שהמשיבה תקבל 50% מהזכויות בדירה הרשומה על שם הצדדים בתל אביב (להלן: "הדירה").
בית המשפט קמא פסק כי על פי הסכם הממון, זכאית המשיבה הן ל-50% מהזכויות בדירה בתל אביב והן לחיוב המערער לרכוש לה דירה בבקעת אונו. כמו כן, נקבע כי הדירה בתל אביב תימכר בשוק החופשי וכי על המשיבה לשאת במחצית תשלומי המשכנתא החל ממרץ 2021.
טענות המערער בערעור: המערער חלק על פרשנות בית המשפט קמא להסכם הממון וטען כי זכויות המשיבה בדירה בתל אביב, שאינן עולות על 20%, באות חלף זכותה לקבלת דירה באזור בקעת אונו ולא במצטבר.
הוא טען שהפרשנות של בית המשפט קמא אינה הגיונית ואינה משקפת את אומד דעת הצדדים, והיא תותיר אותו חסר כל. המערער ביקש לדחות את מועד הקרע למאי 2020 (ולא מרץ 2021) לחישוב חלקה של המשיבה בהחזרי המשכנתא. הוא גם טען שאין למכור את הדירה בשוק החופשי, אלא הוא זכאי לרוכשה על פי הערכת שמאי.
טענות המשיבה בתשובה לערעור: המשיבה תמכה בפסק דינו של בית המשפט קמא וטענה כי הוא מבוסס על לשון ההסכם וכוונת הצדדים. היא הדגישה כי הסכם הממון קובע באופן ברור זכאות כפולה, וכי המערער הוא שדאג לניסוחו. היא התנגדה לדחיית מועד הקרע.
הכרעת בית המשפט המחוזי: בית המשפט המחוזי, מפי השופטת ורדה פלאוט (אב"ד), דחה את הערעור.
- פרשנות הסכם הממון: נקבע כי לשון הסכם הממון ברורה וחד משמעית, וקובעת זכאות נפרדת לכל אחד מהסעדים: 50% מהדירה בתל אביב ודירה בבקעת אונו. לא מצא בית המשפט מקום לסטות מלשון ההסכם. טענת המערער כי הפרשנות של בית המשפט קמא "תרושש" אותו, אינה עילה לשנות את ההסכמות.
- מועד הקרע: נקבע כי אין מקום לסטות מהקביעה כי המשיבה תישא במחצית תשלומי המשכנתא רק ממרץ 2021 (מועד הגשת התביעה על ידי המערער), שכן המערער לא הוכיח כי דמי השכירות שהתקבלו מהדירה עד לאותו מועד לא כיסו את ההחזרים.
- מכירת הדירה: נקבע כי יש למכור את הדירה בשוק החופשי למרבה במחיר. הסכם הממון קבע הערכת שמאי רק לגבי שווי הדירה בבקעת אונו, ולא לגבי הדירה בתל אביב. אין למנוע מהמשיבה למקסם את התמורה עבור חלקה.
תוצאה: הערעור נדחה. המערער חויב בהוצאות המשיבה בסך 20,000 ₪.
